בבית הפינתי שבככר קושצ'לניKoscielny 4 נוהלה ונמצאה 'הכרוניקה של גטו לודז'. זהו רישום כרונולוגי יומי של האירועים בגטו לודג', שנתחבר ביוזמת הארכיון שליד המחלקה הסטטיסטית בהנהגתו של ראש היודנרט חיים רומקובסקי. הכרוניקה נכתבה מ-22.1.41 עד ה- 30.7.44.
כותבי הכרוניקה ולכסיקון הגטו היו אנשי רוח ועיתונאים מלודג'. הצטרפו אליהם גם יהודים ממרכז אירופה שהגיעו ללודג' במשלוחים האחרונים. ביניהם העיתונאי יוליאן צוקר, האותנוגרף יוסף זליקוביץ וחוקר המקרא ד"ר אברהם שלום קמיינצקי.
רישום יומי כלל בדרך כלל דין וחשבון על מזג האויר, פרטים סטטיסטיים על ילודה ותמותה, מעצרים פליליים, חלוקת מזון, מצב הבריאות של האוכלוסיה, דינים וחשבונות ממקום העבודה ועוד.
בגטו פעלו צלמים שהנציחו את מראות הגטו ומצוקותיו – כל זאת נרשם וחובר לכרוניקה. הצלמים שעסקו בתיעוד הגטו היו מנדל גרוסמן והנריך רוס.
לוציאן דוברושיצקי כותב במבוא למהדורה הפולנית של הכרוניקה שפורסמה ב 1965 "הכרוניקה של גטו לודז' מזעזעת בפשטותה והיא מסמך בל ערך היסטורי עצום. עושר המידע הכלול בה, הדיוק ברישום והדרך השיטתית בה נתחברה, עושים את הכרוניקה למקור שאין שני לו בכל אשר נכתב על חורבן יהודי אירופה בלחמת-העולם השנייה. שלא כרשימות אישיות רבות מאותה התקופה, הכרוניקה לא רק נכתבה מדי יום ביומו, אלא העובדות והאירועים מבוססים על מקורות-מידע ראשוניים או על מסמכים, שגם הם חוברו באותם הימים עצמם. וזאת בעיקר הודות לכך, שהיא נתחברה בידי מוסד, שהיתה לו גישה כמעט לכל הרישומים הפנימיים של הגטו. מוסד זה היה הארכיון של ראש מועצת היהודים בגטו לודז'"
קטעים מתוך הכרוניקה
התמותה במחנה הצוענים: ...על-יסוד הנתונים של מחלקת הקבורה המקומית, אשר כפי שנמסר בידיעון ביום 1 בחודש שעבר, עוסקת בקבורת המתים של "מחנה הצוענים" בחלקה המיועדת לכך בבית-העלמין היהודי, נקברו תוך חודש דצמבר 400 איש ממחנה זה (מיום בואם ועד אז - 213 איש), כלומר פי שניים יותר ממספר הפטירות בקרב 250 אלף יהודי לודז' לפני פרוץ המלחמה... לדברי השכנים המתגוררים בקרבת המחנה, זה עשרה ימים מוצאים הצוענים במכוניות-משא. כנראה יחוסל המחנה כליל עד סוף השבוע. כבר עכשיו המחנה כמעט ריק מאדם. חיסול המחנה נגרם, כמשוער, בגלל סכנת התפשטות הטיפוס.
עבודה: "…כאשר אני מנסה להזכר בעבר, הרי ראשית כל הנני מתמלא בגאווה נוכח התפתחותו של הגטו כמרכז-עבודה. הרי מלא כלום הקימונו סדנאות עבודה ענקיות, הנענו מפעלים ובתי-חרושת למיניהם. אנו מעסיקים כבר היום חיל גדול, המונה כ50- אלף איש…מן ההתחלה אני שואף למטרה אחת, והיא היכולת להוכיח לשלטונות, שהגטו מורכב אך ורק מאנשי-עבודה, שכל תושב בגטו המסוגל לעבוד הוא בעל סדנת-עבודה…"
שמועות על גירושים: "הסכמתי לאחרונה לקלוט עשרים אלף יהודים ממרכזים קטנים, וכתנאי לכך העמדתי את הרחבת שטח הגטו. מהגטו יגורשו כעת רק אותם התושבים, אשר לדעתי גורל זה מגיע להם…זכרו, שתכלית כל שאיפותי היא, שאנשים ישרים יוכלו לישון בשקט. לבעלי כוונות טובות לא יאונה כל רע".
חינוך: "חופשת בתי-הספר המתמשכת כבר למעלה משלושה חודשים, גורמת לי דאגה יתירה לגורל הטף…האמינו לי , אבות ואמהות, לבי שותת דם בראותי את ילדיכם המשוטטים ברחובות, ועד כה אין בידי לפתוח בפניהם את שערי בתי-הספר".
תוכניות לשנת 1942: "התכנית היא עבודה, עבודה ועוד פעם עבודה. ברצון-ברזל אשאף לכך, שתימצא עבודה לכול…על-ידי הגשמת תכנית המסגרת אוכל לטעון, על-סמך מספרים שאין להכחישם, כי היהודים בגטו הם גורם יצרני, ומטבע הדברים הם אנשים נחוצים…עושה אני כל מה שניתן לעשות. אין לתבוע ממני את אשר חורג מעבר לאפשרויותי. אחרי ואחיותי, נשאר אני דבק בעמדתי, שללא עזרתכם לא אשיג מאומה. אולם בעזרתכם, הנני משוכנע, שאוכל להגשים את שליחותי: ליצור תנאים, אשר יאפשרו לעבור בבריאות את התקופה הנוכחית, לשמור על חייו ועל בריאותו של כלל הציבור בגטו והדור הצעיר שלו".
