כתבה: יפה זהבי
ארתור רובינשטיין Arthur Rubinstein
מוסיקאי מחונן, אחד הפסנתרנים הדגולים וההרמוניים ביותר של המאה העשרים. נאמר שלצליל שלו לא היו מתחרים.
ארתור רובינשטיין נולד בלודז. הצעיר מבין שבעה ילדים. כשהיה בן שלוש גילה ארתור הקטן כשרון מוסיקלי נדיר. אחותו ניגנה בפסנתר והוא פלש לשעוריה כאורח בלתי רצוי, וסרב לצאת. הנגינה הלהיבה אותו. אביו התרצה וקנה לו כינור שארתור שבר אותו כי הצליל שלו היה דק מדי, ודרש רק פסנתר.
כשאחותו נסעה לברלין, היא לקחה את אחיה הקטן להציגו בפני פרופ' למוסיקה, שהתפעל מאוד מכשרונו המוסיקלי ונטל על עצמו לדאוג לחינוכו המוסיקלי של הילד. כשהיה בן 11 ניגן לראשונה קונצרט בברלין. הוא עבר לברלין ונלקח תחת חסותם של הכנר יוזף יואכים והפסנתרן היינריך בארת'. בגיל 13 הופיע עם התזמורת הפילהרמונית של ברלין והרשים כשניגן מבחר יצירות ביניהם את הקונצ'רטו ה-2 של סן-סאנס, אותו הרבה לנגן במשך חייו.
רובינשטיין הופיע ברחבי אירופה וסייר ברוסיה עם תזמורת קוסוויצקי. ב 1906 השתקע בפריס והפסיק לנגן למספר שנים. באותה תקופה שקע בדיכאון ואף שקל להתאבד.
לפני מלחה"ע ה-1 קבל רובינשטיין דרכון דיפלומטי ממשלות איטליה ופולין, על הדרכון הפולני היה כתוב:
ב-1914 היגר לספרד, התקרב למוסיקה הספרדית וניגן מיצירותאלבניז ופאיה. זכה להאהדת הקהל, למד ספרדית וערך סיורים בדרום אמריקה. במלחמת העולם הראשונה ניגן ברסיטלים עם אז'ן איסאי .
רובינשטיין היה יהודי גאה והבליט את יהדותו.
ב 1937 היגר לארה"ב, שם זכה להצלחה רבה כפסנתרן.
כשהנהיג מוסוליני את חוקי הגזע באיטליה, רובינשטיין שלח לו מברק מחאה והודיע לו על החזרת אות הכבוד שהעניק לו וחתם: א.ר. פסנתרן יהודי.תגובת מוסוליני: בויתור על אות הכבוד אתה מפסיד הרבה כסף. השיב לו הפסנתרן במכתב, נכון, אך אזכה בלבבות רבים. ושוב חתם :"פסנתרן יהודי".
בתקופת המאבק של הישוב העברי בבריטים, שילוח האניה אקסודוס לגרמניה, בטל רובינשטיין את כל הקונצרטים בבריטניה, כשבקשו ממנו לחזור בו ולא להעניש את שוחרי המוסיקה בבריטניה שרבים ממנה היו יהודים, הסכים בתנאי שייכתב במודעות שכל ההכנסות קודש לעזרת בני משפחתו שנספו בספינה.
באחת ההזדמנויות סיפר על כך שכשהיה בוינה נתקף רצון לבקר בלודז עירו ובבית הוריו. יצא לשם ברכבת. וכשהגיע הביט במה שנותר וחש עצמו אדם זר, "זו לא הייתה לודז שלי"-אמר וחזר כלעומת שבא. את משפחתו רצחו הגרמנים, ומתוך כ-100 איש שרדו 3 נפשות.
בתום מלחה"ע ה-2 הוזמן רובינשטיין לנגן לפני נציג המדינות באו"ם, שהיה גוף חדש. לאחר מסכת נאומים חגיגיים, לפני שהתיישב ליד הפסנתר, פנה אל הקהל ואמר: "התכנסנו כאן ליצור עולם טוב יותר אך שכחתם להניף את דגלה של מולדתי פולין אשר בגינה יצאתם למלחמה". התישב ליד הפסנתר, החל לנגן את ההמנון הפולני והקים את כל הקהל על רגליו.
רובינשטיין צוטט כמי שאמר שהוא מנגן בכל ארצות העולם מלבד טיבט שהיא גבוהה מדי וגרמניה שהיא שפלה מדי. בכל זאת מצא רובינשטיין דרך לנגן בפני קהל גרמני. הוא ניגן בעיירת הגבול ההולנדית ניימכין. הוא הכריז שלא ינגן על אדמת גרמניה, אבל היה מוכן שגרמנים מדור אחר ישמעו את נגינתו.
בזמן מלחמת ששת הימים שלח רובינשטיין מברק לתיזמורת הפילהרמונית שבו הציע לעזור בכל. לאחר המלחמה סיפר: "ביוני 1967 רצינו רעיתי ואני לבוא לארץ ולמות. אם תחרב ישראל- למה לנו חיים? צה"ל עשה הכל ושחרר אותנו מכל דאגה, ובתוך 6 ימים".
רובינשטיין הירבה לבקר בישראל ולקיים כאן קונצרטים. כל שנותיו תרם כספים למוסדות בישראל וניגן בארוחות חגיגיות ובמופעי צדקה שלא ע"מ לקבל תגמול. "אני אוהב את י-ם כמו שאני אוהב אישה, והאמינו לי, אני יודע לאהוב אישה", -התוודה באוזני מבקריו. בביקוריו בארץ קשר רובינשטיין קשרים חמים עם התזמורת הפילהרמונית והוא נעשה ידיד ומיטיב של הפילהרמונית, הוא הרבה לבקר בארץ ועמד במרכז פסטיבלים שנשאו את שמו.
לאחר מלחמת יום-הכיפורים, נחנכה בארץ תחרות רובינשטיין לפסנתרנים צעירים, שממשיכה גם כיום לגלות אומנים.
רובינשטיין המשיך לנגן גם בשנותיו האחרונות למרות שהחל להתעוור. לא הירבה ללמד אך הקדיש זמן לא מועט לטיפוח כשרונות צעירים. כתב שני ספרים אוטוביוגרפים: ימי נעורי 1973 ושנותי הרבות 1980. הוא היה גיבור מספר סדרות תעודה שהופקו על חייו, וסרט קולנוע בשם אהבת החיים1975. ייסד את פרס רובינשטיין היוקרתי, המוענק לפסנתרנים צעירים.רובינשטיין נודע באישיותו הכריזמטית. מלבד היותו וירטואוז נחשב כפסנתרן רומנטיקן ונחשב לפרשן פואטי של יצירותיו של שופן. התנגד לתנועה האנטי רומנטית במוסיקה הקלאסית. אחרי מותו הוטמן אפרו ביער ירושלמי הנקרא על שמו.
בלודז עיר הולדתו הוקדש לזיכרו של ארתור רובינשטיין חלק נכבד בתוך המוזיאון הלאומי שבארמון פוזננסקי המפואר. ללמדך שהפולנים גאים ומוכירים את בן עירם היהודי הפסנתרן המפורסם העולם.
קישורים
הפסל של ארתור רובינשטיין ברחוב פיוטרקובסקה בלודז'
