קז'ימיז' 'עיר היהודים' בעבר הייתה אי סגור בין נהר הויסלה לבין יובליו. עד ראשית המאה ה 17, אפיק הנחל באזור של רחוב דיטלה היה האפיק הראשי, אולם במשך השנים החלו ליבש אותו והתהליך הסתיים במחצית השנייה של המאה ה 19 בשנים 1879 – 1891 ובמקום אפיק הנחל, נוצר רחוב ראשי המהווה עורק תחבורה ראשי עם רצועת ירק ובתי מגורים לאורכו. פרויקט הבנייה והתחבורה היה פרי יוזמתו של ראש העיר בשנים 1866-1874 יוזף דיטל Józef Dietl (1804 – 1876) ועל שמו נקרא הרחוב. דיטל Dietl רופא פולני, פרופסור ומרצה באוניברסיטה היגלונית בקרקוב שהתמחה ב Balneology תחום רפואי העוסק במגיפות הנובעות מזיהום של מים.
בית היתומים היהודי Orphan'S House Jewish
דיטלה 64 Dietla
בקרקוב שבין שתי מלחמות עולם היו מספר בתי יתומים לילדים עד גיל 14. היו לא מעט ילדים שהתייתמו מאחד מהוריהם או שניהם בזמן מלחמת העולם הראשונה וילדים שהתייתמו מסיבות אחרות. מערך העזרה ההדדית בקהילה היהודית בעיר היה מפותח וזה התבטא בין השאר בהקמת בתי יתומים, בביקורי בית אצל משפחות במצוקה ואיתורי ילדים הזקוקים למסגרת שתספק להם את הצרכים שלא ניתן לספק במסגרת המשפחה.
המימון בא מתרומות ולמוסד היו פטרונים מבין פרנסי הקהילה שדאגו למחסורם של הילדים.
בבניין מספר 64 ברחוב דיטלה נוסד בית יתומים בתקופה שבין שתי מלחמות עולם ובו התחנכו גם בנים וגם בנות אם כי הבנות היו במיעוט. במחצית השנייה של שנות העשרים היו שם כ 40 בנים וכ 23 בנות.
הבניין בן 4 קומות, מפואר עם דלת משולבת בקריסטל. הכניסה לבית היתומים התאפשרה רק עם אישור כניסה באמצעות הטלפון שהיה בכניסה. בחזית הבניין בחוץ היה כתוב:
Zakład Wychowawczy Sierót Zydowskick im. Rackowej.
פטרוני בית היתומים הייתה משפחת רוקח. מר רוקח היה נציג וועדה של הקהילה היהודית בקרקוב.לגב' רוקח הייתה רגישות גדולה כלפי יתומים. היא אהבה כלבים ונהגה להגיע לבית היתומים כל יום עם כלבה הגדול. היא הייתה אחראית על המחנכים שהגיעו למוסד ובאו מקרב הסטודנטים היהודים באוניברסיטה היגלונית. אותם סטודנטים השתתפו גם בבניית בית הסטודנט היהודי ברחוב פז'מיסקה - Przemyskaפינת סטארובישלנה – Starowiślna.
בית היתומים התנהל בחלקו בשלטון עצמי של הילדים. מנהלי המוסד השתתפו בקיצים בסמינרים של יאנוש קורצ'ק בוורשה ושם אמצו את הרעיון החינוכי של יאנוש קורצ'ק לפיו חברת הילדים היא דמוקרטית המנהלת את עצמה.בשבתות היו לילדים שיחות עם המחנכים והם יכלו להתבטא ולומר את אשר על ליבם.
חדרי השינה של הבנים היו בקומה השלישית 4-5 חדרי שינה וחדרי השינה של הבנות מצדו השני של המסדרון. לאורך חדר המדרגות היו טבלות עם שמות האנשים שתרמו כספים לבית היתומים.
גב' רוקח נפטרה ונקברה בבית העלמין במיודובה וביום השנה, ילדי בית היתומים נהגו לעלות על קברה.
בשלב מסוים התמנתה כמנהלת בפועל אנה פויירשטיין בסיועו של בעלה. בין חברי הוועד המנהל היה אלתר דוד קורצמן שבמשך הזמן קיבל את עיקר הפטרונות על עצמו. משפחת פויירשטיין ניהלה את בית היתומים עד הכניסה לגטו ועברה עמו לגטו בפודגוז'ה ביחד עם דוד קורצמן וביחד הלכו בראש קבוצה של 300 ילדים באוקטובר 42 והובלו לבלז'ץ.
היום הבניין משמש כאכסניית נוער.
בית הקפה 'מתחת לסחבה' 'Pod Szmatką' Coffee
בתקופה שבין שתי מלחמות עולם היה ברחוב דיטלה בית קפה ספרותי 'מתחת לסחבה' 'Pod Szmatką' של ספייר בו נערכו ערבי קריאה של משוררים וסטיריקנים. מספרת עליו אוגניה פרוקופ-יאנייץ במאמרה "סופרים יהודים פולנים בקרקוב בין שתי מלחמות עולם": כנראה שהפופולאריות של בית הקפה נרכשה בזכות מרים אורלסקה, שחקנית יהודייה מפורסמת שהגיעה להופעות אורח בתיאטרון היהודי ברחוב בוכנסקה ובסיום ההופעות הזמינה את חבריה לקפה של ספייר. בעקבות השחקנים, הגיעה כל הבוהמה של קרקוב לבית הקפה ובהם משוררים, סופרים, ציירים ואחרים. אורחים קבועים בבית הקפה היו יוליוש ויטקובר והנריק ובר, עיתונאים בעיתון 'נובי דז'ייניק'. אורחים נוספים שבקרו שם מדי פעם היו: המשורר היידי והצייר בר הורביץ, יואל דמביצר בשם העט שלו יואל יואלון. בין באי בית הקפה היו סופרים בני הדור הצעיר שניהלו שם ויכוחים מרים בנושאי אומנות. לעיתים נכנסו לבית הקפה גם סופרים וציירים פולנים שמאלנים כמו אדם פולבקה, לך פיבובר, האחים יוזף ומריה ירמה ואחרים.
בחצר פנימית של בית ישן עם שער כניסה רחב ברחוב דיטלה 36, הייתה פעילות מגוונת ביותר.
בצדה הימני של חצר הבניין הרחבה והמרובעת עמד מחסן זכוכית ובצדה שמאלי, קורות הכנסייה ע'ש אגנישקה הקדושה ובה מחסן הברזל של ר' מיליק שמרוט. לאחר התדיינות משפטית רבת שנים בין שמרוט לבין הכנסייה, חוסל מחסן הברזל, הכנסייה שקמה את עצמה ונמסרה לצבא הפולני ובכל יום ראשון צעדו בחצר מתפללים נוצרים אל הכנסייה.
החצר שימשה גם לאסיפות ציוניות בקז'ימיז'. מעל מרפסת ארוכה נהגו לנאום מנהיגי הציונות בעיר וביניהם ד'ר יהושע טהון. בקצה החצר היה חדרו של ר' צ'חובר, אליו נהגו להגיע מתפללים לתפילת מנחה וערבית.
מתוך החצר הזאת הייתה כניסה לחצר קטנה יותר ובה בניין ישן שבו הצטופף קן 'השומר הצעיר' בשני חדרים בקומת הקרקע של הבניין בחצר במשך 20 שנה ועד סמוך לפרוץ המלחמה אז עבר לרחוב סטרובישלנה Starowiślna. רובם המכריע של חברי הקן היו נוער לומד ורבים מביניהם תלמידי הגימנסיה העברית. עד שנת 1927, החלוציות והקיבוץ היו רשות, אולם עם היווסדו באותה שנה של "הקיבוץ הארצי השומר הצעיר" בארץ ישראל כמסגרת אידיאולוגית – פוליטית, התגבש הקו הזה גם בקרב קן 'השומר הצעיר' בקרקוב.
באחד החדרים של הבניין הישן היה המועדון של 'יהודה העתיד'.
על אירוע מעניין סיפר יהושע טורנר בחוברת "היהודים בקרקוב" של ועדת ההנצחה של יוצאי קרקוב בחיפה משנת 1981:
" ערב אחד, הופיע במועדון של 'יהודה העתיד' נער בין 14-15, חיוור ומורעב נועל מגפיים מעוקמות שבניגוד לקרקובאים באי המקום, לא דיבר פולנית רק עברית ויידיש.
לא רצה להגיד את שמו רק סיפר שהוא בא מעיירה קטנה בווהלין – ביאלוזורקה. היה יתום ללא קורת גג וביקש שיתנו לו להישאר ולישון במועדון על אחד השולחנות.
לא רצה לקבל כלום בחינם אפילו לא שינה על שולחן רק תמורת תשלום והתשלום, שעורי עברית.
החבר'ה קבלו אותו בהתלהבות, בשמחה ובלב פתוח והביאו עמם מבתיהם כריכים ועוגות.
כאשר הגיעו לשעורי העברית שנתן. האמהות היהודיות הפולניות, לא הבינו מה קורה פתאום לילדיהן המפונקים וכיצד קבלו פתאום תיאבון בריא ומתמשך והיו מרוצות מאוד, וחברי המועדון היו מרוצים משעורי העברית. אף אחד לא שאל לשמו של הנער וכולם קראו לו "הביאלוזורקי".
עברו שנתיים שלוש, טורנר פרש מ"יהודה עתיד" ושכח מהביאלוזורקי.
עברו שנים, טורנר עלה לישראל התגורר והשתקע בחיפה.
בשנת 1968, הציגו בקולנוע "ארמון" בשכונת 'הדר' בחיפה, את "קליינע מענשלאך" (אנשים קטנים) הצגה הומוריסטית מאת שלום עליכם. השחקנים היו שמואל רודנסקי, שמוליק סגל ואליהו גולדנברג.
טורנר ואשתו צפו בהצגה וצחקו במלוא פיהם עם כל הקהל להומור היהודי העסיסי השלום עלייכי. אולם משהו בערב הזה לא נתן לו מנוח. אחד מן השחקנים נראה לטורנר מוכר: העיניים העצובות, הקול החלש אבל מאיפה? לא זכר.
פתאום באמצע אחת הסצנות נזכר! הרי זה הוא, הביאלוזורקי. הוא המשיך לשבת ולצפות בחוסר מנוחה אך חיכה בכיליון עיניים להפסקה בכדי לגשת אל מאחורי הקלעים. מיד עם ההפסקה, רץ אל מאחורי הקלעים: "שלום עליכם ביאלוזורקי!" קרא בשמחה עצומה.
אליהו גולדנברג מופתע מהברכה פרץ בצחוק לבבי: "אם אתה קורא לי ביאלוזורקי, אתה מקרקוב. רק ברחוב דיטלה 36 קראו לי כך!".
מועדוני תנועות הנוער Youth movement's clubsרחוב דיטלה 51 Dietla street
בחצר פנימית בדיטלה 36 in the yard Dietla
בחצר פנימית של בית ישן עם שער כניסה רחב ברחוב דיטלה 36, הייתה פעילות מגוונת ביותר.
בצדה הימני של חצר הבניין הרחבה והמרובעת עמד מחסן זכוכית ובצדה שמאלי, קורות הכנסייה ע'ש אגנישקה הקדושה ובה מחסן הברזל של ר' מיליק שמרוט. לאחר התדיינות משפטית רבת שנים בין שמרוט לבין הכנסייה, חוסל מחסן הברזל, הכנסייה שקמה את עצמה ונמסרה לצבא הפולני ובכל יום ראשון צעדו בחצר מתפללים נוצרים אל הכנסייה.
החצר שימשה גם לאסיפות ציוניות בקז'ימיז'. מעל מרפסת ארוכה נהגו לנאום מנהיגי הציונות בעיר וביניהם ד'ר יהושע טהון. בקצה החצר היה חדרו של ר' צ'חובר, אליו נהגו להגיע מתפללים לתפילת מנחה וערבית.
מתוך החצר הזאת הייתה כניסה לחצר קטנה יותר ובה בניין ישן שבו הצטופף קן 'השומר הצעיר' בשני חדרים בקומת הקרקע של הבניין בחצר במשך 20 שנה ועד סמוך לפרוץ המלחמה אז עבר לרחוב סטרובישלנה Starowiślna. רובם המכריע של חברי הקן היו נוער לומד ורבים מביניהם תלמידי הגימנסיה העברית. עד שנת 1927, החלוציות והקיבוץ היו רשות, אולם עם היווסדו באותה שנה של "הקיבוץ הארצי השומר הצעיר" בארץ ישראל כמסגרת אידיאולוגית – פוליטית, התגבש הקו הזה גם בקרב קן 'השומר הצעיר' בקרקוב.
באחד החדרים של הבניין הישן היה המועדון של 'יהודה העתיד'.
על אירוע מעניין סיפר יהושע טורנר בחוברת "היהודים בקרקוב" של ועדת ההנצחה של יוצאי קרקוב בחיפה משנת 1981:
" ערב אחד, הופיע במועדון של 'יהודה העתיד' נער בין 14-15, חיוור ומורעב נועל מגפיים מעוקמות שבניגוד לקרקובאים באי המקום, לא דיבר פולנית רק עברית ויידיש.
לא רצה להגיד את שמו רק סיפר שהוא בא מעיירה קטנה בווהלין – ביאלוזורקה. היה יתום ללא קורת גג וביקש שיתנו לו להישאר ולישון במועדון על אחד השולחנות.
לא רצה לקבל כלום בחינם אפילו לא שינה על שולחן רק תמורת תשלום והתשלום, שעורי עברית.
החבר'ה קבלו אותו בהתלהבות, בשמחה ובלב פתוח והביאו עמם מבתיהם כריכים ועוגות.
כאשר הגיעו לשעורי העברית שנתן. האמהות היהודיות הפולניות, לא הבינו מה קורה פתאום לילדיהן המפונקים וכיצד קבלו פתאום תיאבון בריא ומתמשך והיו מרוצות מאוד, וחברי המועדון היו מרוצים משעורי העברית. אף אחד לא שאל לשמו של הנער וכולם קראו לו "הביאלוזורקי".
עברו שנתיים שלוש, טורנר פרש מ"יהודה עתיד" ושכח מהביאלוזורקי.
עברו שנים, טורנר עלה לישראל התגורר והשתקע בחיפה.
בשנת 1968, הציגו בקולנוע "ארמון" בשכונת 'הדר' בחיפה, את "קליינע מענשלאך" (אנשים קטנים) הצגה הומוריסטית מאת שלום עליכם. השחקנים היו שמואל רודנסקי, שמוליק סגל ואליהו גולדנברג.
טורנר ואשתו צפו בהצגה וצחקו במלוא פיהם עם כל הקהל להומור היהודי העסיסי השלום עלייכי. אולם משהו בערב הזה לא נתן לו מנוח. אחד מן השחקנים נראה לטורנר מוכר: העיניים העצובות, הקול החלש אבל מאיפה? לא זכר.
פתאום באמצע אחת הסצנות נזכר! הרי זה הוא, הביאלוזורקי. הוא המשיך לשבת ולצפות בחוסר מנוחה אך חיכה בכיליון עיניים להפסקה בכדי לגשת אל מאחורי הקלעים. מיד עם ההפסקה, רץ אל מאחורי הקלעים: "שלום עליכם ביאלוזורקי!" קרא בשמחה עצומה.
אליהו גולדנברג מופתע מהברכה פרץ בצחוק לבבי: "אם אתה קורא לי ביאלוזורקי, אתה מקרקוב. רק ברחוב דיטלה 36 קראו לי כך!".
