בית הכנסת "וילקער שול" הוקם בשנת 1875 ברחוב זכודניה 56 (כיום מס' 70) והיה בו גם בית-מדרש והוא הכיל אוצר גדול של ספרים. בית המדרש היה מקום תורה חשוב ביותר בעיר והיו זמנים שלמדו בו 24 שעות ביממה. לשם כך התקיימו "משמרות" מיוחדות שהיו מתחלפות, כדי שבית-המדרש לא יישאר אף רגע ללא תורה.הרב אליהו-חיים מייזל, רבה הדגול והאהוד של לודז' במשך כ-40 שנה, היה מיוזמי הקמתו של בית-הכנסת "וילקער", והוא גם קבע בו את מקום תפילתו.
כאשר נכנסו הגרמנים ללודז' ציוו על ועד הקהילה למסור להם את המפתחות של כל בתי-הקודש. בראשית נובמבר 1939 קראו לראשי הקהילה והחזירו להם את המפתחות של בית-הכנסת "ווילקר", פקדו לנקות ולסדר את בית-הכנסת ולערוך בו תפילה בהשתתפות חזן, משוררים, בעל קריאה ובעל תוקע. ראשי הקהילה נדרשו לקרוא ליהודים לבוא ולהשתתף בתפילה מיוחדת.
היה זה יום שלישי, בית-הכנסת היה מלא מתפללים, עטופי טליתות ותפילין בראשם ובזרועותיהם. קצינים גרמנים רבים באו וצילמו את כל מהלך התפילה והנציחו אותה בסרט קולנוע. החזן וינוגראד שר בלוית המקהלה מזמורים ותפילות של ראש השנה ויום- הכיפורים. אחר כך ניתנה פקודה להוציא את ספר התורה ולקרוא בו. המעמד צולם כולו ע"י הגרמנים. קודם שהתחיל לקרוא בתורה הכריז בעל הקריאה: "היום יום שלישי!". כדי שמי שיצפה בסרט יבין שהיהודים אולצו לכך, שהרי ביום שלישי אין קוראים בתורה.
מחזה דומה התרחש בבית-המטבחים. בו אולצו השוחטים חבושי-כיפה וחגורי-אבנט, לשחוט בהמות אחדות, לברך, לאמץ עין, להתנועע, לבדוק ריאות ולהסיר סירכות – והכל צולם בסרט.
שלושה ימים לאחר הצתת בתי-הקודש, נדפסה כתבה ב"ברלינר טאגבלאט": 'הואיל והיהודים הרסו את האנדרטה של קושצ'יושקו, לוחם מלחמת השחרור הפולנית – נקמו בהם הפולנים והציתו את שני בתי הכנסת הגדולים ביותר'. במחצית השניה של 1940 שרפו את הריהוט הפנימי של בית-הכנסת "ווילקער". ולאחר מכן פרקו את שנותר מבית הכנסת. את האוצר הענקי של ספרים, ביניהם אלפים יקרי-מציאות, שרפו, ואת ספרי התורה הוליכו למקום בלתי ידוע.
לא נותר כל שריד מבניין בית הכנסת.
