מרחבת החניה הנמצאת בגב בית הכנסת, נוסעים עד רחוב Kozia , ממשיכים ופונים ימינה לרחוב Holendry . נוסעים בו עד בית העלמין היהודי ומשם ממשיכים לנסוע כ 15 ק'מ בדרך העפר היוצאת מן העיירה בכיוון דר'-מע' ונכנסים ליער המשתרע משני צידי הדרך. ממשיכים לנסוע ביער עד שמגיעים למזלג דרכים עם הדרך הראשית, שממנו יוצאת דרך לתוך היער בכיוון ימין. בפינת מפגש הדרכים, ישנו שלט בעברית האומר שהמבקר נכנס לבית עלמין.
המבקר ימשיך ללכת בדרך בתוך היער עד שיגיע למזלג דרכים נוסף, ושם יבחר בדרך השמאלית וילך בה עד שיגיע לבור הראשון ולידו כמה מצבות. הבור השני נמצא באותו השטח מצד שמאל והבור השלישי, נמצא מצד ימין במרחק של כמה עשרות מטרים. הבורות מגודרים בגדרות מתכת בצבע תכלת.
סיפור המעשה
לפי הסעיף הסמוי בחוזה שבין שר החוץ הגרמני ריבנטרופ לבין שר החוץ הרוסי מולוטוב, אשר נחתם
ב 23.8.1939, רוסיה וגרמניה אמורות לחלק ביניהן את פולין הכבושה לשטחי חסות אם וכאשר תפרוץ מלחמה.
גבול שטחי החסות עובר לאורך נהר הנרב ובהמשכו נהר הבוג. שטחי החסות של בריה'מ נמצאים ממזרח לנהרות, ושטחי החסות של גרמניה, ממערב להן.
טיקוצ'ין או טיקטין בפי היהודים, שוכנת על גדת נהר הנרב המזרחית ולפי ההסכם, הייתה אמורה להיות שטח חסות רוסי.
המלחמה פרצה ב 1.9.1939, ותוך ימים מועטים, הגרמנים פלשו לטיקוצ'ין בלי להתחשב בסעיפי הסכם ריבנטרופ-מולטוב.
ע'פ ספרו של אברהם קפיצה בן העיירה "נער צעיר משיח עם המוות".
ראשית הגרמנים אספו את כל הגברים של העיירה יהודים ופולנים כאחד, וכלאו אותם במשך 3 ימים בכנסיה ללא אוכל ומים. בהמשך, בזזו והרסו עסקים יהודים ופגעו ביהודים פגיעות גופניות כשבריוני העיירה הפולנים, ממשיכים את המלאכה.
רק לאחר 6 שבועות, נסוגו הגרמנים והרוסים נכנסו לעיירה בהתאם להסכם. השלטון הרוסי בעיירה נמשך קרוב לשנתיים, עד פלישת גרמניה לשטחי ברית המועצות.
בסוף יוני 1941, הגיעה כתת חיילים גרמנים כחיל מצב לטיקוצי'ן והם היוו כיסוי הולם להתפרצויות אנטישמיות בעיירה.
באחד הלילות, נרצחה כל משפחת אוספוביץ', כ 20 נפשות ע'י בעל חוב שסירב להחזיר את חובו למשפחה והתעלמות הגרמנים מן המעשה, הייתה בבחינת התרת דם היהודים. בעיר החלו להתגלגל שמועות שהופצו ע'י תושבי העיירה הפולנים כי ביער לופוחובה הסמוך, נחפרים שלושה בורות ענק כקברי אחים. הבהלה הייתה רבה, אולם האופטמיסטים ניסו להרגיע והזכירו ליהודי העיירה, כי לא מכבר נמסרה להם הזמנה גדולה של ייצור מגפיים עבור הצבא הגרמני והבורות נועדו בודאי להסתרת דלק וטנקים של הצבא הגרמני.
ויטק קטשינסקי, בנו הצעיר של קצב העיירה הפולני שהכיר היטב את היהודים וידע לדבר בשפתם שפת היידיש, הלשין לגרמנים כי היהודים שיתפו פעולה עם הרוסים וכראיה לעדותו, צירף חתימתם של כמה עשרות פולנים. הגרמנים הסתפקו בעדויות אלו והחליטו על כריית הבורות.
ביום ראשון ה – 24.8.41 בשעה שש בערב, הסתובב הכרוז יבלונסקי בעיר והכריז: "על כל יהודי טיקוצ'ין, אנשים, נשים וטף, פרט לחולים ובעלי מום, להתייצב מחר ה - 25 באוגוסט, בשעה שש בבוקר בכיכר השוק". הפחד והחרדה מילאו את כל הלבבות והתושבים נזכרו בבורות ביער. ראשי הקהילה, הרב אבאל'ה ור' שמואל השוחט, ניסו להרגיע את הקהל ולהזכיר להם שהצבא הגרמני כפי שהכירו אותו בעבר, הוא צבא ממושמע, לא פרוע ואין מקום לדאגה.למחרת בבוקר, נראו עשרות משפחות נוהרות אל כיכר השוק ולמרות שהעונה הייתה קיץ, האנשים לבשו שכבות רבות של בגדים ובגדי חורף חמים, שמא לא יחזרו הביתה עד לבוא החורף. בידם החזיקו צרורות וחפצים לשעת צורך.
בשש בבוקר הכיכר המתה מאנשים. בקצה הרחבה הועמד שולחן ולידו רשמו ז'נדרמים פולנים ושלושה חיילים גרמנים את שמות המתייצבים. בשעה שמונה, החל המיון לשלוש קבוצות: בעלי מלאכה, בני נוער וצעירים וקשישים. עם סיום המיון, הופיעו שבע משאיות מלאות באנשי גסטאפו. הם קפצו מן המשאיות כשהם אוחזים במכונות ירייה והקיפו את הכיכר. תהליך הסלקציה נמשך וכל הגברים הכשירים להליכה הצטוו לעמוד בצד אחד וכל הנשים, הילדים והזקנים בצד שני. כולם סודרו בארבעה טורים. הגברים סודרו לפי הגובה ובראש צעדו גבוהי הקומה. אחריהם הכליזמרים ובהם דניאל דויטש החייט המחצצר, שמלקע סוקולוביץ' המתופף ואלי קבקע הכנר. לפי פקודות קציני הגסטאפו, היה עליהם לנגן את "התקווה". המצעד כוון ליער לופחובה וכל מי שפיגר, הוכה באכזריות. אורך הטור הגיע ל 1 קילומטר ולבסוף הגיעו המעונים לכפר זאבאד שבקרבת היער, ושם נכלאו בביה"ס המקומי. כמנהג ההטעיה של הגרמנים, נאמר ליהודים ולז'נדרמים הפולנים שהיהודים יועברו משם לגטו צ'רבוני-ברו. באותה העת, הסתיימה העמסתם של הנשים, הילדים, הזקנים והחולים על המשאיות, והן עשו את דרכן לכיוון יער לופוחובה אל 3 הבורות שנחפרו מבעוד מועד. בורות שאורכם 12 מ', רוחבם 4 מ' ועומקם 5 מ'. כל נוסעי המשאיות הושלכו אל הבור הראשון והחיילים הגרמנים שעמדו על שפת הבור, ירו וקצרו אותם למוות. כל 10 דקות הגיעה משאית נוספת מלאה ביהודים והמחזה המחריד חזר על עצמו, איש לא יכול היה להימלט. בערב כוסו בורות הרצח באדמה ע'י איכרים פולנים. הגרמנים שהשגיחו על מלאכת טשטוש הראיות, אמרו להם שאלה גופות של חללי מלחמה, אך לא הצליחו לכסות על האמת. עוד שעות לאחר הרצח, האדמה המשיכה לנוע ולזוע בלא מנוחה וקולות הנרצחים זעקו מתחת לפני האדמה.באותו היום ה – 25.8.41, נטבחו 1700 מיהודי טיקוצ'ין. למחרת ביום ה – 26.8.41, עברו הגרמנים בליווי ז'נדרמים פולנים מבית לבית ברובע היהודי, הוציאו את כל הנשים, הזקנים והחולים שלא התייצבו ביום הראשון וריכזו אותם בכיכר השוק, למעלה משבע מאות נפש. הגרמנים העמיסו אותם על משאיות, הובילו גם אותם ליער לופחובה והמחזה חזר על עצמו. היהודים הושלכו לתוך הבור השני כשהגרמנים אוחזים במכונות ירייה, קוצרים אותם למוות ולאחר זמן, הפולנים מכסים בעפר את הבור השני וכך ב 26 באוגוסט 41, קהילת טיקוצ'ין עתיקת היומין הושמדה באכזריות ע'י הצורר הנאצי. אלה שהצליחו להימלט לנפשם, נתפסו לאחר מכן והובלו לבור השלישי.
מעטים היהודים ששרדו והצליחו להימלט מהגורל האכזר של קהילת יהודי טיקוצ'ין.