עדותו של אריה פירסנברג לבית פינדק מצד אימו, קרוב משפחה של יפה זהבי כותבת המאמר, מורה למוסיקה בבית-הספר יבנה שבסוחצ'ב בן 94 (מרץ 2007), מתהלך זקוף וללא מקל הליכה, מנהל מועדון לאידיש בעיר הבירה ועדיין מלא תוכניות רבות פעילות לעתיד.
סוחצ'ב היא עיר בת 1000 שנה, בין הראשונות בפולין. הרבה לפני שוארשה נבנתה. 600 שנים גרו בה יהודים. בפרוץ מלחמה"ע השניה היו בה 6000 יהודים.
סוחצ'ב ידועה בכל העולם בגלל האדמו"ר מסוחצ'ב, או, אברמל'ה מסוחצ'ב. כשבחור ישיבה פוגש בן סוחצ'ב, הוא שואל אותו את השאלה הידועה: "מניין יהודי בא?" וכשהוא שומע את התשובה : "אני מסוחצ'ב". מייד פניו מביעות הערכה וכבוד רב.
סוחצ'ב היא גם עיר הולדתו של עויזר ווארשווסקה, שהיה סופר ידוע, אחד מספריו הוא "המבריחים" או באידיש: "השמוקלערס". (בזמן המלחמה התפרנסו רבים בהברחת אוכל לעיר).
בן נוסף לקהילה זו הוא הצייר דוד וולראד, שהציג בתערוכות רבות באמריקה ונפטר בגיל 101. המילים האחרונות שיצאו מבין שפתיו היו: "אני סוחאצ'ובער".
הוא כתב הרבה מאמרים ותמיד חתם בשם: סוחאצ'ובער".
אולם הכל נגמר ב- 1939 – חלק ברחו, אך חלק יהודים רב יותר מתו בגטו וארשה או במחנות ההשמדה, במיוחד בטרבלינקה.
כשחזרו הבורחים-לא מצאו דבר ובעיקר לא את בני משפחתם, בני עירם וביתם.
בית הכנסת העתיק היה מהמאה השישית...מאוד יפה, גבוה, חלונותיו גבוהים.
היו בעיר בית מדרש, שני בתי ספר עבריים: התחייה ובית יעקב-לבנות. התחייה היה שייך לציונים הכלליים ובית ספר יבנה היה שייך לתנועת המזרח"י.
מכל העיר היהודית שבסוחצ'ב נשארו 2 אתרים:
1. בית החולים שהפך לבית אבות. נבנה ע"י בן דודה של אשתו ז"ל של אריה פירסנברג: אברהם רכטמן שמו. אחד מעשירי העיר. ברחוב סטשיצהStasica הייתה לו חצר של גביר עם עצי פרי ועצי נוי, ילדי הקהילה נהגו להתגנב לגן ולקטוף פירות בחשאי כדי להיטיב בהם את נפשם. בחצר ביתו היו גם אורוות ונשמעה משם צהלת סוסים אצילים. אברהם רכטמן, הגביר, בנה את בית החולים כמתנה לעירו. בחזית בית החולים היה קבוע לוח שיש ועליו חרוט שם הגביר באידיש ובפולנית. כיום אין כל זכר ללוח ואיש לא יודע ולא מכיר את שמו של אברהם רכטמן התורם הנדיב.
2. רחוב השילגאסה הוביל לבית הכנסת. לוויתו של כל נפטר עברה ברחוב זה. מסביב לבית הכנסת ובית הרבי הייתה שכונה גדולה של יהודים. היו בה רק בתי יהודים. אולם- אחרי המלחמה הרסו הגויים כל מה שנותר מהבתים, השתמשו בלבנים כבחומרי גלם לבניית בתים ומבנים במקום אחר בעיר, ואת מקומה של השכונה, בעלת העבר היהודי המפואר, הפכו לפארק ובו עצים וספסלים- הפארק לא מרשים במיוחד.כיום נאבקים בני הקהילה להחזרת שמו של הרחוב-רחוב בית הכנסת, "שילגאסה". ואמנם ראש העיר אישר את הדבר-אך תושבים אנטישמים הכשילו את מאמציו להחזרת השם, באיומים להקים סערה סביב העניין.
3. האתר היחידי שנשאר מיהדות סוחצ'ב, הוא בית הקברות בעל 600 השנים. הגרמנים הרסו רק את חלקו. בשנת 1946, כאשר חזר אריה פירסנברג לעיר הולדתו, מצא עדיין מצבות רבות העומדות על מקומן. את אוהלו של הרבי הוא לא מצא. ממול בית הקברות עומדת הגימנסיה של העיר. התלמידים חיפשו מקום לשחק כדורגל ומצאו את בית הקברות כמתאים לצרכיהם. המצבות נעקרו ממקומן והושלכו לנהר הבזורה הסמוך. ומעתה השתעשעו בני העיר במקום ונהנו ממשחק כדורגל. כיאות לבני תשחורת. ממול לבית הקברות גר נער פולני ושמו פאבל פיאלקובסקי.Pawel Fijalkowski, יום אחד שאל הנער את סבתו מה היה בעבר במגרש כדור-הרגל, המלא אשפה. סבתו אמרה לו: "פאבל- פה היה בית קברות יהודי". פאבל, בעל הנפש האצילית, נחרד מעצם המחשבה שילדים משחקים בכדורגל במקום שהיה בית קברות יהודי, הוא פנה ליד-ושם בישראל וכתב להם את סיפורו של בית הקברות. "אם יש עוד סוחצ'ובר בא"י, שיבוא להציל את בית הקברות, וצריך לעשות זאת במהירות האפשרית לפני שיעברו 60 שנה ויחול חוק ההתיישנות שלאחריו מותר לבנות בתים על בשטח הזה". דבר המכתב הגיע לאוזניו של אריה פירסנברג שנסע יחד עם ידיד נעוריו יוסף גרובר-איש סוחצ'ובר, שהגיע כסטודנט לא"י ב-1935 והפך לתפסן. שני החברים פנו לעירית סוחצ'ב והקימו בה קול צעקה, לאחר מכן פנו בקול נרגש ושטחו טענתם בפני מנהל הגימנסיה: "כיצד אתה נותן יד לעוולה שכזאת? הרי אתה מחלל את זכרם של סבינו וסבותינו הקבורים פה, תלמידיך משחקים כדורגל מעל עצמות בני משפחתינו ובני עירינו היהודית.". למחרת עקרו הנערים בהוראת מנהלם את השערים והפכו שוב את השטח לבית קברות יהודי. אולם אריה פירסנברג לא היה שבע רצון מן ההישג. באחד מביקוריו בפולין, פגש אריה במטוס את יהודה וידבסקי, בן-לודז, חסיד בן חסידים לשעבר מחצרו של האדמו"ר מסוחצ'ב, שעבר ללודז. יהודה היה בדרכו לכנס של ארגון אנשי לודז'. ידידות אמיצה צמחה בין שני האנשים האלה. כאשר שמע יהודה כי אריה הוא סוחצ'ובר אמיתי, מיד הזמין מונית והשניים נסעו לסוחצ'ב. בבואם מצאו כי בבית הקברות כבר נעשתה עבודת שיחזור.פיליאקובסקי- שהפך, בינתים, למנהלה הראשי של הז'יך היהודי ברחוב טלומצקה שבוארשה, הוציא מן הנהר מצבות בנות 150 שנה ,והחזירן לבית הקברות . יהודה פנה לידידו זה לא מכבר ואמר: "אדון אריה, כאן צריכה להיות גדר מסביב". אריה היה נרגש... למיטב זכרונו, מעולם לא הייתה גדר מסביב לבית הקברות. ואכן- זמן קצר לאחר מכן, נבנתה גדר סביב לבית הקברות. מניין השיג יהודה וידבסקי את עשרת האלפים השקלים לבניית הגדר? על שאלה זו לא ידע אריה פירסנברג לענות. גברת פאבישק, הגרה בבית שליד בית הקברות, שומרת על המקום ומחזיקה במפתחות הכניסה. אולם יהודה וידבסקי לא הסתפק בכך, הוא פנה אל אריה פירסנברג ואמר בהחלטיות: "אדון אריה פירסנברג, אני רוצה למצוא את הקברים של האדמו"רים". אריה שמח. הוא הראה ליהודה היכן, לפי זכרונו עמד האוהל. פועלים עם אתי חפירה הגיעו למקום ולא מצאו דבר... שנה שלמה חיפשו, ולא מצאו. והנה, הגיעה לאוזניהם השמועה כי בזמן המלחמה היה מחנה צבאי של גרמנים בבית הקברות ופולנים הועסקו בו כטבחים. ביניהם הייתה אישה אחת ישישה שטיפלה בחיילים הגרמנים והיא חיה עדיין. יהודה הביא אותה לבית הקברות.. כשראתה האישה את הפועלים מסתובבים בבית הקברות עם מכשירים לחיפוש הקברים, היא קראה בקול גדול: "איפה אתם חופרים? אני אראה לכם איפה הקברים". והיא החלה לרקוע ברגליה באדמה במקום מסוים והכריזה: "פה קברי הצדיקים!!!" מיד החלו חופרים במקום ומצאו את שני הקברים בתוך האדמה וקרשים תומכים באדמה מסביב, כפי שהיה נהוג באותם זמנים בפולין לקבורת האנשים. "בעוד חודשיים יהיה כאן אוהל לצדיקים" אמר יהודה, "הראו לי איך היה נראה האוהל". גרובר, חברו של אריה פירסנברג, צייר את האוהל על פי זכרונו: בית קטן מלבנים אדומות וגג. בחזיתו דלת ושני חלונות. אריה הראה ליהודה תמונה של אוהלו של הרבי אליעזר, שנבנה באותה מתכונת. לאחר כחודשים עמד במקום אוהל עם לוחיות וכתובות, ושוב לא ידע אריה פירסנברג לענות על השאלה: "מניין לקח יהודה וידבסקי את הכספים הרבים שהיו נחוצים לבניית האוהל. על דבר אחד יכול היה להעיד: האיש יהודה וידבסקי הוא בעל נפש גדולה ומכיסו לא יחסוך להשיב עטרת היהדות למקומה המתאים. והוא אינו חוסך כספים ומאמץ. איש קדוש ויהודי גאה. היום מבקרים מאות אנשים באוהלם של האדמו"רים אברמלה הגאון, בנו שמואל, האדמו"ר השני ואנדרטה לזכרו של האדמור השלישי-דוידל בורנשטיין שנפטר בגטו וארשה. מטיילים רבים מגיעים לכאן ובעיקר חסידים הבאים לבקר את האדמו"רים הנערצים. ממשלת פולין הכניסה את האתר לתוכנית התיירות הפולנית, בה כתוב כי בסוחצ'ב נמצא אוהלם של אדמו"רים.
