רחוב סקבינסקה נמצא בגבולו המערבי של קז'ימייז' בניצב לרחוב קרקובסקה Krakowska
הרחוב קיים עוד מתקופת ימי הביניים ונקרא אז רחוב יעקב הקדוש על שמה של כנסייה שהייתה אז ברחוב. מקור השם סקבינסקה הינו בשער שעמד כאן ואינו עוד.
הרחוב קיים עוד מתקופת ימי הביניים ונקרא אז רחוב יעקב הקדוש על שמה של כנסייה שהייתה אז ברחוב. מקור השם סקבינסקה הינו בשער שעמד כאן ואינו עוד.
בית וועד הקהילה היהודית Jewish congregation board
רחוב סקבינסקה 2 Skawińska/ קרקובסקה 41 Krarowska
בית וועד הקהילה שוכן כאן מאז 1911.
אנדז'יי ז'ביקובסקי במאמרו על "הקהילה היהודית בקרקוב בשנים 1869-1914" (מתוך: קראקא, קז'ימיז', קרקוב 2001, מספר כי בהתאם לחוקה האוסטרית מה 21.12.1861 ובהמשך לחוק שחוקק הסיים הארצי בלבוב משנת 1868, הוענק ליהודי גליציה שוויון זכויות מלא. הם הוגדרו כעדה דתית וקבלו את הזכות להקים מוסדות עצמיים שישרתו מטרות אלו. על פי חוקים אלה נמנו בקהילת יהודי קרקוב בראשית 1869, כל 'בני דת משה' תושבי קרקוב שהתגוררו בעיר יותר משנה וכן היהודים שהתגוררו באחוזות ובישובים בסמוך לקרקוב. זכות הבחירה למוסדות הקהילה ניתנה לגברים בני 24 ומעלה, המסוגלים לפרנס את עצמם ואשר שילמו את מיסי הקהילה ומיסי המדינה בשיעור של 5 זלוטי לשנה. זכות ההיבחרות למועצת הקהילה ניתנה לבעלי זכות בחירה בני 30 לפחות, יודעי קרוא וכתוב פולנית או גרמנית.
מועד הבחירות היה בדרך כלל בחודש דצמבר ומשך כהונת הנבחרים 4 שנים. מועצת הקהילה בחרה מבין חבריה את יו'ר הקהילה וסגנו ופעלה באמצעות 4 ועדות: דת, חינוך, סעד ותקציב. הייתה הנהלה מצומצמת שבה היו חברים ראש הקהילה, סגנו וזקני הקהילה.
עד שנות התשעים של המאה ה 19 נקרא ועד הקהילה "נציגות העדה היהודית". לאחר מכן, הוחלף שמו ל "המועצה הדתית" או "מועצת הקהילה" , אולם בציבור רווח השם 'קהל'. במאה ה 20, התפשט השם 'קהילה'.
בסוף המאה ה 19, הקים ד'ר יהושע טהון את ספריית "עזרא" ולאחר שוועד הקהילה התמקם בבית הקהילה בסקבינסקה 2, עברה לשם גם הספרייה. זו הייתה הספרייה העשירה ביותר בעיר והיו בה אוספים של כרכי עיתונות גרמנית – יהודית וספרות עברית מן המאה ה 19 וה 20. פה היה ארכיון הקהילה ובו ספרי הזכויות שהעניקו מלכי פולין ליהודי פולין ופה הוחזקו מסמכים המספרים על חיי יהודי קרקוב לאורך מאות השנים. את הארכיון ייסד ד'ר קינסטלינגר (1867-1939)חבר האקדמיה למדעים בקרקוב ועל ארגונו עבדה ד'ר יהודית פרייליך.
בית וועד הקהילה שוכן כאן מאז 1911.
אנדז'יי ז'ביקובסקי במאמרו על "הקהילה היהודית בקרקוב בשנים 1869-1914" (מתוך: קראקא, קז'ימיז', קרקוב 2001, מספר כי בהתאם לחוקה האוסטרית מה 21.12.1861 ובהמשך לחוק שחוקק הסיים הארצי בלבוב משנת 1868, הוענק ליהודי גליציה שוויון זכויות מלא. הם הוגדרו כעדה דתית וקבלו את הזכות להקים מוסדות עצמיים שישרתו מטרות אלו. על פי חוקים אלה נמנו בקהילת יהודי קרקוב בראשית 1869, כל 'בני דת משה' תושבי קרקוב שהתגוררו בעיר יותר משנה וכן היהודים שהתגוררו באחוזות ובישובים בסמוך לקרקוב. זכות הבחירה למוסדות הקהילה ניתנה לגברים בני 24 ומעלה, המסוגלים לפרנס את עצמם ואשר שילמו את מיסי הקהילה ומיסי המדינה בשיעור של 5 זלוטי לשנה. זכות ההיבחרות למועצת הקהילה ניתנה לבעלי זכות בחירה בני 30 לפחות, יודעי קרוא וכתוב פולנית או גרמנית.
מועד הבחירות היה בדרך כלל בחודש דצמבר ומשך כהונת הנבחרים 4 שנים. מועצת הקהילה בחרה מבין חבריה את יו'ר הקהילה וסגנו ופעלה באמצעות 4 ועדות: דת, חינוך, סעד ותקציב. הייתה הנהלה מצומצמת שבה היו חברים ראש הקהילה, סגנו וזקני הקהילה.
עד שנות התשעים של המאה ה 19 נקרא ועד הקהילה "נציגות העדה היהודית". לאחר מכן, הוחלף שמו ל "המועצה הדתית" או "מועצת הקהילה" , אולם בציבור רווח השם 'קהל'. במאה ה 20, התפשט השם 'קהילה'.
בסוף המאה ה 19, הקים ד'ר יהושע טהון את ספריית "עזרא" ולאחר שוועד הקהילה התמקם בבית הקהילה בסקבינסקה 2, עברה לשם גם הספרייה. זו הייתה הספרייה העשירה ביותר בעיר והיו בה אוספים של כרכי עיתונות גרמנית – יהודית וספרות עברית מן המאה ה 19 וה 20. פה היה ארכיון הקהילה ובו ספרי הזכויות שהעניקו מלכי פולין ליהודי פולין ופה הוחזקו מסמכים המספרים על חיי יהודי קרקוב לאורך מאות השנים. את הארכיון ייסד ד'ר קינסטלינגר (1867-1939)חבר האקדמיה למדעים בקרקוב ועל ארגונו עבדה ד'ר יהודית פרייליך.
במרתפי הבניין, היו אולמות ספורט עם כל המיכשור הדרוש.
בלשכת יו'ר הקהילה ישב במשך עשרות שנים ד'ר רפאל לאנדאו, נשיאה האחרון של קהילת יהודי קרקוב ובן למשפחת לנדאו רבת העשייה בקרקוב. הציונים בעיר ראו בו יהודי מתבולל, אולם רק מעטים ידעו שד'ר לנדאו תרם בהסתר מדי חודש לקרן היסוד.
ניתן למצוא היום בבית וועד הקהילה את ספר בית העלמין 'החדש' ברחוב במיודובה עם שמות הקבורים בו.
כיום הבניין נמצא בחלקו בשימוש של ועד הקהילה היהודית ובחלקו מושכר לקואופרטיב.
ניתן למצוא היום בבית וועד הקהילה את ספר בית העלמין 'החדש' ברחוב במיודובה עם שמות הקבורים בו.
כיום הבניין נמצא בחלקו בשימוש של ועד הקהילה היהודית ובחלקו מושכר לקואופרטיב.
בית החולים היהודי Jewish hospital
רחוב סקבינסקה 8 Skawińskaבית החולים נוסד בשנים 1861 – 1866. מתקופה מסוימת ועד סוף מלחמת העולם הראשונה ב 1918, הוחזק בית החולים בידי הצבא האוסטרי ולאחר מכן בידי הצבא הפולני למשך 3 שנים נוספות עד 1921. בראשיתה של פולין העצמאית, היו התנקשויות ופוגרומים ביהודים. אלה היו ספיחי רעב ומגיפות של מלחמת העולם הראשונה. רבים מבין הפולנים וביניהם האנדקים זיהו את היהודים עם הבולשביקים יוצרי מהפיכת אוקטובר 1917 ברוסיה. בתגובה, התארגנו יהודי קרקוב להגנה עצמית על גופם ורכושם. לאחר שוך הפרעות וסיום המאבק הרפואי למיגור המגיפות, החלו היהודים בשיקום מוסדות הקהילה וביניהם ערכו את המאבק להחזרת בית החולים היהודי לידי הקהילה והפעלתו מחדש. המאבק נוהל ע'י 'הועד האזרחי של היהודים' בקרקוב בראשותם של ד'ר חיים הילפשטיין, שהיה בין שאר עיסוקיו רופא בבית החולים ושל ד'ר ר. לאנדאו, אף הוא רופא בבית החולים ויו'ר קהילת יהודי קרקוב. בית החולים הופעל מחדש בשנת 1925 הגיע לרמה מקצועית גבוהה שהתבטאה במכשור וציוד מודרני, פתיחת מחלקות מגוונות, 12 מרפאות חוץ ובית ספר לאחיות. מלבד את יהודי קרקוב שירת בית החולים גם יהודים שהגיעו מעיירות מרוחקות יותר. בבית החולים היו 156 מיטות וצוות רופאים מעולה וביניהם ד'ר א. מירובסקי. במתכונת זאת פעל בית החולים עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, אז הופסקה פעילותו למשך חודשיים וחודשה עד שנת 1941, עת הועברה פעילותו לתוך הגטו בפודגוז'ה עד לחיסולו.
במקביל, פעלה בקרקוב ה'אגודה לשמירת הבריאות' ט.א.ו.ז שדאגה בעיקר לבריאות הילד. בנוסף, אוכלוסיית יהודי קרקוב קבלה שירותים רפואיים מבתי חולים ממשלתיים, מבית החולים של מסדר ה'בוניפרטרים' ושירותי קופת חולים כללית.
בעקבות מלחמת העולם השנייה, עוצב בית החולים מחדש. כיום הוא מהווה חלק ממערך שירותי הבריאות של קרקוב.
