Szpitalna רחוב שפיטלנה נמצא מחוץ לקז'ימיז' במרכז העיר קרקוב והוא נחשב לרחוב יהודי. היישוב היהודי הגיע אליו בעיקר במאה ה – 20. הרחוב מסחרי והיו בו חנויות רבות לספרים משומשים וכולן היו בבעלות יהודים כמו משפחות דיאמנט, טפט, זיידן, סידנס ווטשטיין. התפתח בו שוק של ספרים יד שנייה ומסחר הנעלה ושענות. בכל שנה בראשית שנת הלימודים, התרחש ברחוב קרנבל שלם סביב רכישת ספרי לימוד שהתנהל גם על המדרכות וגם בחנויות. סטודנטים ותלמידים יהודים ונוצרים בכל הגילאים הסתובבו פה, קנו, מכרו והחליפו ספרים ישנים בחדשים והיה הרבה כיף בכל הפעילות הזאת. חנות הספרים של ווטשטיין Watstein's book shop
שפיטלנה 20 Szpitalna
בית מדרש שכונתי ששימש גם בית תפילה 'אהבת רעים'.
שפיטלנה 24 Szpitalna
כוחו של זופוביץ', היה בעושר לחניו ובפירושי הטקסט שלו וחסרונו בקולו הצורם. גם הוא לא הסתדר עם שפרבר ומקהלתו ולאחר שנתיים עזב ולאחריו עזבה המקהלה. שוב התקיימה תחרות על משרת החזן בבית המדרש 'אהבת רעים' בשפיטלנה והפעם זכה בתפקיד החזן הצעיר מנדל.
קפה ציגנריה Cyganeria coffee
שפיטלנה 38 Szpitalna
רחוב שפיטלנה על עסקיו היהודים שרד עד כניסת הגרמנים לקרקוב, אז החרימו את הרכוש היהודי וסילקו את היהודים מכל עסקיהם.בבניין מספר 38 מול בית האופרה הגדול עמד בית קפה 'ציגנריה' (צוענים) שהוחרם על ידי הגרמנים ושימש את אנשי ה ס.ס. בשנות הכיבוש 1939-1945.
המחתרת היהודית הכירה את הרחוב ואת קפה 'ציגנריה' היטב. כל ילד וסטודנט יהודי בקרקוב הכיר את הרחוב בו רכש ספרים לבית הספר ולאוניברסיטה עם תחילת הלימודים בכל שנה.
הפעולה ב'ציגנריה' תוכננה ל 22 בדצמבר 1942, ערב חג המולד כנקמה על האקציות הגדולות ביוני ובאוקטובר 42.
הארגון היהודי הלוחם הוקם בגטו קרקוב באוקטובר 1942, בידי חברי התנועות עקיבא, דרור, השומר הצעיר ואחרים.בשונה מוורשה, החליטו חברי הארגון לפעול כנגד הגרמנים בעיקר מחוץ לחומות הגטו. המוטיב שהנחה את פעולת ההתנגדות היו דבריו של דולק ליבסקינד מפקד הארגון הלוחם בקרקוב ברחוב יוזפינסקה 13 בגטו בנובמבר 1942: "אנו נלחמים על שלוש שורות בהיסטוריה".
ההתקפה על קפה" ציגנריה" ב 22 לדצמבר 1942 לפני חג המולד, כאשר רוב הגרמנים היו שרויים במצב רוח מרומם והרחובות היו הומי אדם. מטרת הפעילות הייתה להראות לגרמנים, שקרקוב אינה עיר גרמנית שאפשר לעשות בה ככל העולה על רוחם, לפגוע בגרמנים ולהרבות חלליהם ולזעזע את האדישים בגטו וברחוב הפולני.
הפעולה בוצעה בשיתוף עם המחתרת הפולנית השמאלית הארמיה לודובה. התוכנית הייתה להפציץ ברימוני יד שלושה בתי קפה בהם נהגו הגרמנים לשבת דרך קבע את: קפה "ציגנריה", "אספלנדה" ו"זקופיאנקה", להעלות באש מכוניות וסדנא של הצבא הגרמני, לחבל בסירות של ה ס.ס. על נהר הויסלה, להפיץ בעיר כרוזים אנטי נאציים הקוראים לאוכלוסיה לקום ולהתמרד, לתלות את דגלי פולין על גשרי הויסלה, ולהתנקש בקציני גיסטאפו המסדמנים ברחוב. כדי להרבות במהומה, הוחלט להזמין את מכבי האש שיתרוצצו ברחובות ויזרו בהלה.
נקודת המפגש למבצעי הפעולה הייתה בבית עזוב ברחוב סקבינסקה 24 Skawińska שהשתייך לבית החולים היהודי בעבר ושהוכן כמקום מילוט לאחר הפעולה. החבורה התאספה בחדר גדול ולאבאן הלא הוא אברהם לייבוביץ' מפקד המבצע הקריא את חלקות התפקידים לאור נר בנוכחות אנטק - יצחק צוקרמן שהגיע באותו היום לקרקוב כדי לתאם פעילות בין המחתרת בוורשה לקרקוב.
הפעולה בוצעה בהצלחה בכל המקומות למרות ששמה נקרא על שם קפה 'ציגנריה'. ומקורות גרמניים ידוע על כ-20 הרוגים ופצועים ומבצעי הפעולה חזרו ללא פגע לדירת המסתור בסקבינסקה 24, אולם אז ארע אסון. הייתה הלשנה לגסטאפו ועוד באותו הלילה הוקף הבית בסקבינסקה 24 וכל האנשים שהיו במחבוא נאסרו. לאבאן ואנטק שלא ידעו על ההתרחשויות ושהבית מוקף גרמנים הגיעו למחרת לדירת המסתור. אנטק הצליח להימלט ותוך כדי המילוט נורה ברגלו ונפצע, לאבאן נאסר והובל לכלא מונטלופיך. מימים מספר לאחר המבצע, הגרמנים הצליחו לעלות על עקבותיו של דולק – אהרון ליבסקינד אשר הרג שניים מבין הגרמנים שהגיעו לאסרו ופצע כמה מהם ואחר שם קץ לחייו בירייה.כעבור מספר ימים כבר בינואר 43, נתפסו ונאסרו רוב חברי הקבוצה כולל שמעון דרנגר – שימק, רעייתו גוסטה דוידסון – יוסטינה וגולה מירה. בכלא שימק פגש את לאבאן וביחד ניסו פעמיים להימלט מהכלא. בפעם השנייה ב 29.4.43, שימק הצליח להימלט ולאבאן נתפס, הובל לפלשוב ושם מצא את מותו.
מבצע 'ציגנריה' היה המבצע האחרון של הארגון היהודי הלוחם בתחומי העיר קרקוב. המאסרים שבאו בעקבות המבצע המוצלח והקורבנות שנפלו שיתקו את פעולתו. מי שנותר, יצא אל היערות באזור בוכניה להמשיך ולפעול. ליערות בוכנייה הגיעו גם שימק דרנגר ויוסטינה לאחר שהצליחו להימלט בשלב שהובילו אותם מכלא מונטילופיך לפלאשוב. הם נספו בשלב מאוחר יותר בסתיו 43. 