הקהילה היהודית התפתחה בקז'ימיז' סביב כיכר רחבה – שירוקה, ומסביבה התפתחה התיישבות יהודית של יהודים שגורשו מצ'כיה בסוף המאה ה 14, נפגעי פוגרומים ומגורשים מקרקוב במאה ה 15. במקום כבר עמד ביה"כ ה'אלטה שול' ובית קברות קטן והבניה התפתחה מן הכיכר והחוצה.הקהילה היהודית התרחבה, ופרנסיה ערכו הסכם עם העירייה להרחבת שטח העיר היהודית ותיחומה בחומת אבן ולרובע זה תוכננו שלושה שערים:
השער הראשי בסמוך לבית מס' 36 ברח' Józefa דהיום. שער שני בסמוך לחומת ביה"כ העתיק ה'אלטה שול' ושער שלישי בקיר בית הקברות, הפונה לרח' Jakuba.
עם חלוף הזמן, נערך הסכם הרחבה נוסף עם העירייה ובראשית המאה ה 17, הורחבו גבולות הרובע היהודי עד לרחובות קרקובסקה Krakowska ושירוקה ,Szeroka והרובע תוחם בחומות אבן שהקיפו את הרחובות (של ימינו) בצפון מזרח מיודובה Miodova , סטרובישלנה Starowiślna ודאיבור Dajwór במערב, רחובות סיאווה Ciała ובוז'גו Bożego ובדרום, רחובות וואווז'ינצה הקדוש Sw.Wawrzynca ויוזפה Jósefa.
גלי המהגרים מבוהמייה, מורבייה, איטליה, ספרד ופורטוגל, יצרו פסיפס יהודי מיוחד ובתחילה התפצלה הקהילה לנסחיה השונים, אולם בהמשך אימץ המיעוט האשכנזי שסמכותו הרוחנית האשכנזית במאה ה-16 טרם עוצבה, את הנוסח של הרוב הספרדי העשיר והדומיננטי. הרמ"א האשכנזי לדוגמא, התקין 'מפה' לשולחן ערוך הספרדי.
במחצית השניה של המאה ה 16, מנתה הקהילה היהודית כ-2000 נפש וכעבור מאה שנה, הוכפל מספרה עד ל 5000 נפש. עיסוקם של היהודים במסחר, הביא לשליטתם על כלכלת העיר. החיים הציבוריים התנהלו ע"י פרנסי ה'קהל', הסמכות הרוחנית הייתה בידי הרב שמונה מעת לעת, והחינוך התמקד בחדרי התורה ובישיבות. מדי פעם פרצה אנטישמיות כלכלית בהשפעת סוחרי קרקוב, שלא השלימו עם המסחר היהודי בעיר שעסק בעיקר במוצרי מזון, הלבשה, הנעלה, מאור, יין, נייר ומתכות קלות מתוצרת מקומית או מיבוא. המריבות בין היהודים לנוצרים, התמקדו ברמת מחירי הסחורות. הסוחרים היהודים לא היו כפופים לחוקי הגילדות הנוצריות, ולכן הורידו מחירים וסחורותיהם היו מבוקשות יותר. הם קיימו קשרי מסחר וכלכלה ערניים עם פראג, שלזייה, לייפציג, פרנקפורט, גדנסק, בודפשט ווינה, שלטו בחוקי המסחר והמכס המסובכים, והתמחו בשערי המטבע השונים שהיו נהוגים במערב אירופה ובנסיכויות השונות.
Old cemetery בית העלמין הישן
בחלקה העליון של כיכר שירוקה, היה בית העלמין היהודי הראשון בקז'ימיז' אשר נוסד עם הגעת היהודים בסוף המאה ה 14 ופעל עד מחצית המאה ה 16 והתפרצות המגיפה השחורה. ישנה אגדה ידועה מאגדות קרקוב המספרת כיצד פתחה האדמה במקום זה את פיה ובלעה חוגגי חתונה ביום ו' לאחר כניסת השבת. זו קרקע חרסיתית וכנראה שבעומק האדמה ישנם בולענים הגורמים לפעולת הקרקע ולמקור האגדה. שטח בית העלמין מגודר ולאחר השואה, הוקמה בחזיתו אנדרטה לזכר קהילת יהודי קרקוב אשר נספתה בשואה. מקווה Mikve Bath house
שירוקה 6 Szerokaבכל קהילה יהודית ישנו מקווה טוהרה וכך גם בקז'ימיז'. המקווה נבנה בשנת 1567 ושופץ ועוצב מחדש במאה ה – 19. בתקופת השלטון הנאצי, המקווה רכוש הקהילה היהודית הוחרם כמו רכוש אחר.במרתף הבניין ישנם שרידים של המקווה.
לאחר המלחמה עם התחדשות קהילה יהודית בקרקוב, דרשו נציגיה כי המקווה יוחזר לבעלותה ומשלא נענתה פנתה לערכאות. אולם בית המשפט בקרקוב לא התרשם והרכוש לא הוחזר. רק משנציגי הקהילה הוכיחו בבית המשפט שהבניין נקרא מקווה לאורך הדורות, ושמו מבטא את השימוש שנעשה בו כמקום טבילה על פי ההלכה היהודית, השתכנע בית המשפט והנכס הוחזר לקהילה היהודית.
כיום שוכן בבניין בית קפה ומסעדה Klezmer Hois.
Remu Synagogue בית הכנסת הרמ"א
בשנת שי"ג 1553 בנה ר' ישראל, אבי הרמ"א, בית כנסת לזכר אשתו שנפטרה. תחילה היה בית הכנסת בנוי מעץ ובדליקה שנפלה בעיר ואכלה חלק מן הרובע היהודי נשרף גם בית הכנסת הזה. אז הקים ר' ישראל במקומו 1557 בית כנסת חדש מאבן והוא שימש גם אכסניה לישיבת בנו. בית כנסת זה ידוע בשם "בית כנסת של הרמ"א". ברובע היהודי היה קיים עד אז בניין של בית כנסת שנבנה כמאתיים שנה לפניו ולכן נקרא בית כנסת של הרמ"א בכל המסמכים ותעודות הקהילה בכינוי "החדש" כדי להבדיל בין הישן. ביכנ'ס ובית עלמין של הרמ'א:
פתוח: א-ו 9-16
פתוח: א-ו 9-16
סגור לתיירים בשבתות ובמועדים.
עלות: 5 זלוטי.
בית העלמין הישן של הרמ'א Remuh old cemetery
שירוקה 40 Szerokaבשנים 1551-52, פרצה בקז'ימיז' מגיפה שהפילה חללים רבים וביניהם כמה ממשפחתו של הרמ'א. בית העלמין העתיק שבתוך כיכר שירוקה התמלא ולא נותרו בו יותר מקומות קבורה ובעקבות כך, הוקם בית עלמין בצמוד לביה"כ של הרמ"א ושם נקברה גם משפחתו.
בית העלמין פעל עד 1800 ורבים מבין אישיה הבולטים של הקהילה היהודית בקרקוב נקברו בו וביניהם:
יצחק לנדאו רבה של קרקוב 1754-1768 עד מותו ב 1768.
מרדכי מרגליות – ראש ישיבת קרקוב למבוגרים 1591-1617 עד מותו ב 1617.
גולדה בת של ר' שלום שכנא מלובלין אשתו הראשונה של ר' משה איסרליש הרמ'א. נפטרה במגיפה 1552.
גיטל בת משה אורבך מרגנסבורג סבתו של הרמ'א, נפטרה במגיפה 1552.
מרים בלה הורוביץ אחותו של הרמ'א, נפ' 1617.
ישראל בן יוסף אביו של הרמ'א שהיה בנקאי וסוחר, נפ' 1568.
משה איסרליש הרמ'א,.1520-1572.
יצחק ZW Bogatym סוחר ובנקאי BRAT של הרמ'א ראש הקהילה היהודית, נפ' 1585.
יוסף בן גרשון גיסו של הרמ'א וראש ישיבת קרקוב, נפ' 1591.
שלום שכנא הכהן בכיר במועצת יהודי קרקוב, נפ' 1688.
יצחק יעקובוביץ' -ר' יצחק יעקלס בכיר במועצת יהודי קרקוב, סוחר ובנקאי ומי שהקים את
ביכנ'ס יצחק , נפ' 1653.
דבורה בתו של ר' נתן שפירא, נפ' 1642.
ר' נתן שפירא (1583-1633) קבליסט מחבר "מגלה עמוקות".
רוז'ה בתו של משה יעקובוביץ' אשת ר' נתן שפירא, נפ' 1642.
דרזל בתו של הרמ'א ואשתו של ר' שמחה בונם מייזלס, נפ' לפני 1560.
מלכה אמו של הרמ'א, נפטרה במגיפה 1552.
מרדכי סבא zw זינגר קבליסט וראש ישיבת קרקוב בשנת 1572, נפ' 1576.
אליעזר אשכנזי (1512-1585) בן אליהו, רב בקהיר במצרים, בפמגוסטה בקפריסין, ובפוזנן בפולין, אחר כך התיישב בקרקוב מחבר "מעשה אדוני".
משה חריף ראש ישיבת Jozef Kaca, נפ' 1553.
יצחק שפירא בן דוד רבה של קז'ימייז' וקרקוב, נפ' 1582.
יהודה לייב קלישר נשיא הקהילה היהודית בקרקוב (1727-1744), נפ' לאחר 1744.
יהודה לייב ר'ממ (רבנו מגיד מיצנה), נפ' 1639.
חיה בת רבי אשר אלט שול מפראג אשת לייב חלפניצה, נפ' 1608.
מצבה לשלושה שמתו על קידוש השם ( 1637)
יום טוב ליפמן הלר – 'תוספות יום טוב' (1579-1654) רב בווינה ובפראג, ובערים קטנות בפולין, רב ראשי בקרקוב וראש הישיבה.
חיה בתו של ר' נחמן מלבוב אשתו של הסוחר והבנקאי הקרקובאי משה יצחקוביץ', נפ' 1629.
יצחק הלוי בן מרדכי רב הקהילה היהודית בקרקוב (1776-99).
שמואל בר משולם רופאם של מלכי פולין זיגיסמונד הראשון "הזקן" (1506 – 1548) וזיגיסמונד השני אוגוסטוס (1548 – 1572), נפ' 1552.
יהושע השל רב וראש קהילת יהודי קרקוב (1654-1663).
יהושע בן יוסף (1590-1648) ראש ישיבת קרקוב מחבר "מגיני שלמה".
יואל סירקיס (1561-1640) רב קהילת קרוקב (1618-1640) כינויו הב'ח מחבר "בית חדש".
מנהג היה בקרב יהודים מקהילות רבות לעלות לקברו של הרמ'א ביום השנה למותו בל'ג בעומר.
בתקופת השואה, נהרס בית העלמין ושוקם בשנים 1949-1960.
ישנן כמה אגדות ידועות הקשורות באישים הקבורים בבית העלמין וביניהן על האיש שרצה להיקבר ליד ה"מגלה עמוקות":
משנפטר ונקבר הקבליסט הנודע, נתן נטע שפירא ראש ישיבת קרקוב הידוע כ"מגלה עמוקות", החליטו יהודי קרקוב כי מפאת קדושתו, לא יקבר לידו איש ולכן השטח הגדול סביב קברו, נשאר ריק. כעבור כ 100 שנה למותו, הופיע באחד הלילות בקרקוב אדם בעל מראה דל ועני והקיש על דלתו של נשיא קהילת יהודי קרקוב.
משהורשה להיכנס, פתח את תרמילו, הוציא כמה מטבעות כסף, שם אותן על השולחן ואמר: "הנה 100 זהובים תמורת חלקה ליד קברו של ה'מגלה עמוקות' ".
נשיא קהילת יהודי קרקוב שהתעורר משנתו קצת מטושטש, שפשף את עיניו בתימהון וחשב שהזר עושה ממנו צחוק.
"מדוע לכל הרוחות רוצה הקבצן הזה להיקבר ליד ה"מגלה עמוקות"?" חשב לעצמו והגיע למסקנה, שיש לו עסק עם משוגע, אבל החליט לקחת את הכסף ולהחזיר אותו לאיש המוזר, לאחר שישוחח עמו על הנושא. הוא לקח את הכסף וחזר למיטתו.
למחרת בבוקר, קרה דבר מוזר שהפריע למהלכו התקין של היום: אדם זר נפטר באמצע התפילה ונשיא הקהילה זיהה אותו, כקבצן שנתן לו את ה100 זהובים באמצע הלילה. "מה לעשות?" חשב בינו לבינו ולא הצליח להחליט אם לקבור אותו ליד ה"מגלה עמוקות", או לא.
ראשית, כיצד יגלה לחברי הקהילה שמכר את השטח היקר בבית העלמין עבור 100 זהובים בלבד? ושנית, האיש מת ואין עדים לשיחתם. הקבצן נקבר בפינת בית העלמין ומאה הזהובים ניתנו לצדקה.
באותו הלילה, הופיע הקבצן בחלומו של נשיא הקהילה ואמר לו: "קניתי את החלקה ליד קברו של ה"מגלה עמוקות" ואתה קברת אותי בקצה בית העלמין במקום אחר? אם לא תקבור אותי במקום המגיע לי, אתבע אותך בפני בית דין של מעלה ". נשיא הקהילה התעורר משנתו וחשב: "חלום זה חלום, אינני צריך לעשות מאום".
החלום חזר על עצמו בלילה הבא, ובלילה השלישי והקבצן אמר לו: "אינני מתבדח, לפניך שתי אפשרויות: או שאתה קובר אותי במקום שאליו אני שייך או שאתה מצטרף אלי לעולם האמת". נשיא הקהילה התעורר בבהלה, רץ להתייעץ עם רבה הראשי של קרקוב שהיה קבליסט ידוע וסיפר לו את הסיפור.
"אתה שגית בכך שמכרת לו את החלקה עבר 100 זהובים בלבד אולם משעשית זאת, החלקה שלו" אמר הרב לנשיא הקהילה.
"מה לעשות?" שאל "הקבצן הזה יהרוג אותי ויתבע אותי בפני בית דין של מעלה אם לא אקבור אותו ליד ה'מגלה עמוקות', אולם אם כן אקבור אותו שם כל אחד ישאל אותי: "למה אתה קובר אותו ליד ה"מגלה עמוקות" ולמה לא אותי? אני מוכן לשלם הרבה יותר עבור חלקת קבר זו".
"אם כך, יש לך פתרון אחד בלבד" אמר הרב. "כאשר יופיע הלילה הקבצן בחלומך, אמור לו שעדיין אינך מוכן להופיע בפני בית דין של מעלה אבל אתה רוצה ליישב את העניין כאן בפני בית הדין הרבני של מטה. בקש ממנו להופיע מחר בעשר בבוקר, בבית המדרש בפני בית הדין הרבני".
למחרת בבוקר, התכנס בית הדין הרבני של קרקוב. הרב הראשי לקח טלית ושם אותה על כסא שהיה מיועד לנשמתו של הקבצן וקרא לנשמה שטענה, כי רכשה את החלקה ליד קברו של ה"מגלה עמוקות", שתתייצב למשפט.
נשיא הקהילה טען במשפט, שזה אבסורד לבקש להיקבר ליד ה"מגלה עמוקות" תמורת 100 זהובים בלבד.
בית הדין הרבני של קרקוב חשב וחשב והחליט: "איננו יכולים לומר אם קדושתו של הקבצן מספיקה ע'מ להיקבר ליד ה"מגלה עמוקות" אולם דבר אחד ברור לנו: אם הוא ראוי לכבוד הזה, הוא אינו זקוק לעזרתנו בכדי לנוח שם".
למחרת בבוקר, נמצא קברו של הקבצן ריק וליד קברו של ה"מגלה עמוקות", הופיעה תלולית עפר תחוח. מאחר ואיש לא ידע את שמו של הקבצן, הקימו מצבה על קברו וכתבו:כאן קבור צדיק אלמוני.
ביכנ'ס ובית עלמין של הרמ'א:
פתוח: א-ו 9-16
סגור לתיירים בשבתות ובמועדים.
עלות: 5 זלוטי.
סגור לתיירים בשבתות ובמועדים.
עלות: 5 זלוטי.
בית כנסת פופר Popper ( Bocian) synagogue
שירוקה 16 Szerokaבית כנסת פרטי שהוקם בשנת 1620 בכיכר שירוקה ע'י וולף (בוציאן ) פופר יבואן בדים, מלח אשלגן, בעל מספר חנויות בעיר, בנקאי מעשירי קרקוב. פופר הגיע לקרקוב ממחוז קילצה ונשא לאישה את צירל'ה, בת למשפחה מבוססת ומכובדת בעיר, משפחת לנדאו.
בית הכנסת כונה 'הקטן' וכלל במקורו: אולם תפילה לא גבוה, עזרת נשים בקומת הקרקע וחדר נוסף.
בשנות ה 20 של המאה העשרים נפתח פתח מעזרת הנשים שבקומת הקרקע כלפי רחוב דאיוור Dajwór מתוך כוונה לקבוע שם דלת מפוארת מזוגגת אשר במרכזה יתנוסס מגן דוד. עיצובו של בית הכנסת היה עשיר מאוד והתבטא בריהוט ובקישוט.
עם הזמן עשירי העיר שהתפללו בבית הכנסת ירדו מנכסיהם והאגודה שלקחה בעלות על בית הכנסת לא דאגה לו באופן מיוחד. מכאן הלך והידרדר, אוצרותיו יקרי הערך נמכרו, וילונותיו, דלתות ארון הקודש שהיו מיוחדות ועשירות במיוחד.
דלת ארון הקודש בבית הכנסת עשויה עץ אלון ועליה גילופי אריה, נשר, צבי ונמר בסצנה מתוך הפסוק ממסכת אבות ( ה' , כ"ג ) " הוי עז מנמר, קל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי ..... " הדלת נמצאת היום במוזיאון וולפסון שבהיכל שלמה בירושלים.
בתקופת השלטון הנאצי, הושמדה ופוזרה כל תכולתו ובית הכנסת חדל לשמש לייעודו.
בעזרת הנשים התגוררו במשך כמה שנים יהודים שהגיעו בתום המלחמה מברית המועצות ורק בשנת 1965 20 שנה לאחר המלחמה, שוקם המבנה בהסכמת הקהילה היהודית וכיום משמש כמרכז תרבות לנוער.
על וולף פופר:
ביתו של פופר היה בחלקה הצפוני של רחבת שירוקה.
הצלחתם של היהודים כמו פופר במסחר, גרמה לשכניהם להעליל עליהם עלילות דם ולהאשימם בחוסר יושר במסחר. באותה עת היו בפולין שלושה לאומים: פולנים, גרמנים ויהודים והתחרות ביניהם במסחר, הייתה גם תחרות כללית. "ועד ארבע ארצות" הזהיר אז את פופר ואמר לו שהגיעו אליו שמועות על זיופים במסחר, חוסר הגינות ויושר מצדו וזה התבטא במכתב הפלסתר שכתב פרופסור סבסטיאן מישינסקי בספרו "האספקלריה של מלכות פולין" אשר יצא בקרקוב בשנת 1618:
"... הסיבה לדלדולה של קרקוב אינה נעוצה אלא היהודים, שפגעו בזכות האיחסון הישנה שהייתה לעיר הבירה, עקפו אותה ושלחו סחורות שונות למקומות אחרים וע"י כך מעלים מאד את מחירם... ואין לך כמעט סחורה, למן היקרה ועד הזולה, שהיהודים אינם עושים בה מסחר בעיר זו...
בקראקא נמצא בין השאר היהודי בוצ'יאן Bocian, זה שבבעלותו שבע חנויות וזאת בנוסף לשאר העסקים ובנוסף למה שהוא משיט לגדנסק, ובנוסף לסוכנים משלו שהוא מחזיק כמעט בכל פולין. הוא סוחר בשיעור שלוש מאות או ארבע מאות אלף זהובים, שכן אין לך סחורה שאינו סוחר בה..."
בשנת 1621, שנה לאחר שבנה את בית הכנסת נפטרה אשתו צירל'ה וכעבור ארבע שנים בשנת 1625, נפטר גם הוא. יום לפני מותו, ערך וולף פופר צוואה בנוכחות סגן ראש העיר קז'מיז', וחבר מועצת העיר ובצוואתו מנה את רכושו שכלל בתים, מגרשים, אריגי בד, מלח אשלגן, שקי כסף ותיבה מלאה כסף וזהב. לאחר מותו טענו רבים כי הם נושיו והוא חייב להם כספים וביניהם גם המלך.
בית הכנסת 'על הגבעה' 'On the hill' synagogue
שירוקה 22 Szerokaבית המדרש נוסד במאה ה – 17 ע'י משה יעקובוביץ' יקלעס עבור חתנו הקבליסט הנודע ר' נתן נטע שפירא מחבר של 'מגלה עמוקות', ושימש כמקום לימוד ותפילה. עם התפתחות החסידות במאה ה – 18, הגיעו לעיתים חסידים להתפלל בו וגורשו, כי רוח החסידות הייתה זרה למקום לאורך כל שנות קיומו.
עם השנים השתנה המקום ושמו הוחלף ל'על הגבעה' – 'אויפן בערגל' ביידיש, משום מיקומו בקומה השנייה של הבניין. לכאן הגיעו מתפללים מכל שכבות האוכלוסייה: בעלי מלאכה וחנוונים, סוחרים עשירים, למדנים, בעלי מקצועות חופשיים וחוגי האינטליגנציה, ציונים ורחוקים מהציונות. מזוקנים ומגולחי פנים.
באולם התפילה השתלשלו מן התקרה מנורות נחושת גדולות ומשחירות ולאורך קירות האולם היו מדפי ספרים ועליהם מונחים אלפי ספרים.
שולחנות ארוכים עמדו לאורך האולם בקו הממשיך את ארון הקודש. נכבדי קהילת המתפללים ישבו בסמוך לכותל המזרח.
בשולחן שמשמאל לארון הקודש, ישבו יהודים מזוקנים, לבושי קפוטות וחבושי שטריימלים ובשולחן שעמד לימין ארון הקודש, ישבו מגולחי הפנים, לובשי חליפות שחורות וחובשי מגבעות צלינדרים או מגבעות אבטיח.
באירועים גדולים כאשר היה צפוף בבית הכנסת, המבוגרים ישבו ליד השולחנות והצעירים עמדו לידם.
בתקופה שבין שתי מלחמות עולם, היו ציונים מבין המתפללים שנסעו לארץ ישראל לרכוש קרקעות ומשחזרו, נשארו בשבת לשבת לאחר התפילה וספרו מנפלאותיה של ארץ ישראל ומההתרחשויות בה. בית המדרש לא שרד והיום עומד שם בנק.
בית הכנסת הישן "אלטה שול" Old synagogue
שירוקה 24 Szerokaבית הכנסת ה'אלטה שול' – הישן הוקם במחצית השנייה של המאה ה – 14, ע'י פליטים יהודים ששרדו את הפוגרום בפראג וברחו לקרקוב. הם רצו לבנות בית כנסת בדמות בית הכנסת שלהם בפראג ה'אלט נוי שול' וכך עשו. המקום שימש גם כמבצר ליהודים בעתות מצוקה ופרעות.
בית הכנסת 'הישן' הוא העתיק ביותר מבין בתי הכנסת בפולין ושימש כבית הכנסת הראשי של קהילת יהודי קרקוב. הרב הראשי של קרקוב התפלל ב'אלטשול', ברוב חגי ישראל.
במאה ה 16, עבר בית הכנסת שיפוץ וחידוש בסגנון רנסאנס בעיצובו של האדריכל האיטלקי מתיאו גוצ'י Mateusz Gucci.
קהילת המתפללים באה מכל שכבות האוכלוסייה.
בהיסטוריה רבת הדורות של ה'אלטשול' , נוצרו מנהגים רבים חריגים שלא נמצאו במקומות אחרים. למשל, לפני תפילת ערבית התנצלו שמשי בית הכנסת בפני הנשמות שנשארו בתוכו לאחר שעות בין הערביים על שהם מפריעים את מנוחתן.
כמה אגדות קשורות לבית הכנסת הישן ואחת מהן מספרת כי המלך קז'ימייז' הגדול, הציע ששתיים מחרבותיו שהיו מקושטות בראשי נשר, יותכו לפמוטים ויוצבו ב'אלטשול'.
היהודים קבלו את המתנה, העריכו אותה מאוד והציגו את הפמוטים בבית הכנסת למרות הציווי התנכ'י "לא תעשה לך פסל וכל תמונה".
חג שמחת תורה נחגג בדרך מיוחדת ב'אלטשול'. ביום זה, נערכה תהלוכת מתפללים כשבראשה צועד הרב הראשי מתחת לחופת אפיריון ואחריו צועדים המתפללים נושאי לפידים. כאשר התהלוכה נכנסה לבית הכנסת, כל השירה נפסקה והונצחה טרגדיה שהתרחשה בבית הכנסת בשמחת תורה שנים רבות קודם לכן.
בהקפות שמחת תורה, מקיפים המתפללים בכל בתי הכנסת את הבימה שבע פעמים כשהם נושאים את מגילת התורה, רוקדים ושרים.
ב'אלטשול' מנהג זה שונה. לאחר ההקפה הרביעית, כל המתפללים הופכים את הספסלים, וושבים עליהם הפוכים כמו בתשעה באב, ואומרים סליחות של אבלות.
לאחר סיום אמירת סליחות, ממשיכות ההקפות הרגילות של החג.
האגדה מספרת שבשמחת תורה במאה ה – 17 , הייתה פלישה לעיר היהודית תוך כדי ההקפות והשמחה בשמחת תורה. בשעת ההקפה הרביעית, הפולשים חדרו לבית הכנסת, הרגו ופצעו יהודים שחלקם הצליחו להחביא את ספרי התורה ולברוח.
כדי להנציח אירוע זה, מופרעות ההקפות בשמחת תורה ב'אלטשול' לאחר ההקפה הרביעית, המתפללים הופכים את הספסלים, יושבים ואומרים סליחות.
בתקופת השלטון הנאצי ומעבר יהודי קרקוב לגטו בפודגוז'ה במרץ 1941, הוחרם בית הכנסת והפך למחסן מדים של חיל האוויר הגרמני. חלק גדול מאוצרות בית הכנסת נשדד וקמרון האולם המרכזי הוסר, אולם חלק אוצרות בית הכנסת הוברח, הוחבא ושרד.
בין החזנים הידועים בבית הכנסת הישן בין שתי מלחמות עולם היה גולדנברג בעל קול בריטון עמוק וחם אשר הצטיין בתפילה מלאת פאתוס ורגש. בחגים ובמועדים ליוותה את תפילתו מקהלה בת 10 זמרים.
באולם הגדול של ה'אלטה שול', התפללו רק בשבתות וחגים ובכל יום התפללו בחדרים הצדדיים. שמש בית הכנסת היה פנחס לייזר שגר ברחוב יוזפה 40 ולאחר מותו, החליף אותו כשמש בנו שייע.
בשבתות שבהן אומרים פרקי אבות, למדו בקומה השנייה של 'אלטה שול' ובארוחת סעודה שלישית או כו שאומרים ביידיש שָלֶשידס, שתו יין ומאט, שהוא יין דבש המבוסס על דבש ואחוז נמוך של אלכוהול.
בית הכנסת שוחזר בשנים 1956-1959 לפי תוכניות שהוכנו בסדנא לשימור עתיקות בקרקוב. היום משמש בית הכנסת כחלק מן המוזיאון ההיסטורי של העיר קרקוב ובוא אגף לתולדות היהודים ותרבותם.
פתוח כל ימות השבוע:
ג - א 10-17
ב 10-14
עלות: 7 זלוטי.
ג - א 10-17
ב 10-14
עלות: 7 זלוטי.
