"מחנה היער" כלל שלוש קרחות יער ובהן חמישה קברי המונים. קרחות היער היו מופרדות בשדרות עצים. שם הוקמו גם שני תנורי משרפות, רוחבם היה 10 מטרים ואורכם 5 – 6 מטרים. למחנה היער הובאו 30 – 40 אסירים שנבחרו מבין המגורשים שהגיעו לחלמנו. הם אולצו בעינויים אכזריים ביותר לעבוד כקברני כפייה – להיות עובדי "חברא קדישא" , אלא שהעבודה ב"חברא קדישא נחשבת ל"חסד של אמת" כיוון שהאדם הנקבר לעולם לא יגמול לקוברים על הטובה שהם עושים לו. והם מצידם נדרשים למאמץ אדיר של עיסוק במתים תוך שמירה על כבודם וטוהרתם. אולם בחלמנו הם לא היו חברי "חברא קדישא", הם היו אסירי כפייה ב"קומנדו היער" של בוטמן, התנהגותו כלפי האסירים הייתה אכזרית, הוא נהג לסמן בצלב אדום את אלו שלא עבדו מספיק טוב ולהרוג אותם בסוף היום. פעמים רבות אף חיסל את כל הקומנדו והחליף אותו בכוח "רענן."
הקברנים אולצו להוציא את הגוויות ממשאיות הגז ולקבור אותן בקברות ההמונים שבקרחת היער ולימים – לשרוף את הגוויות בתנורי המשרפות. בלילות הועברו קברני הכפייה למחנה הטירה והוחזקו בחדר סגור, תחת שמירה כבידה. אסירי הכפייה ארגנו ניסיונות בריחה רבים אולם רק שתיים הצליחו, של מיכאל פודחלבניק ויעקב גררינובסקי, גרוינובסקי ברח באמצע ינואר 1942 אחרי שבועיים הגיע לוארשה ומסר עדות מפורטת על הנעשה במחנה חלמנו לארכיון המחתרתי – "עונג שבת" שבראשו עמד ד"ר עמנואל רינגלבלום. העדות הועברה לממשלה הפולנית הגולה וזו העבירה את האינפורמציה לממשלת אנגליה. כך ידעו באנגליה, כבר ביוני 1942 את כל הפרטים על מחנה חלמנו. ב – 17 – 18 בינואר 1945 כאשר ביקשו הגרמנים להוציא להורג את אחרוני אסירי הכפייה 48 אסירים, שעדיין נשארו במחנה, התמרדו האסירים ושניים מהם הצליחו לברוח. שני הניצולים הם מרדכי זורובסקי ושמעון סרבניק
המוזיאון
בצד ימין מצפון למגרש החנייה נמצא מוזיאון המספר את אשר אירע באתר. ניתן לראות תעודות, מסמכים, רשימות, ותמונות. תיאורו של מחנה היער והנעשה בו ידועים לנו מעדויותיהם של הפושעים שנחקרו לאחר המלחמה במערב גרמניה, ומעדויותיהם של ארבעה יהודים שהצליחו לברוח מהמחנה, מתוכם שרדו שלושה את המלחמה. המוזיאון מציג צווים שונים שהגרמנים פרסמו, צילומים מעיירות שונות שמהן הובאו היהודים להשמדה בחלמנו, אביזרים שונים שנמצאו בשטח המחנה, לוח שעליו רשומות שמות העיירות שמהן הובאו אנשים להשמדה במחנה זה, בלוח מופיעים התאריכים שבהם התנהלו האקציות ולפי לוח זה מבקרים המעוניינים, יכולים לדעת מה קרה לבני עירם או לבני משפחתם באותן אקציות ומתי הושמדו.
קרחת יער ראשונה
היו שלוש קרחות יער, קרחות אלו הופרדו בשדרות עצים. נתחיל את הסיור בקרחת היער הקטנה. זוהי קרחת יער שאורכה 40 מטרים ורוחבה 15 מטרים. בקרחת זו נחפר קבר המונים שאורכו 12 מטרים, רוחבו 10 מטרים, ועומקו 3 מטרים. בקבר זה קבורים פולנים, בחלמנו 98% מהנרצחים היו יהודים אבל נרצחו גם כמה מאות פולנים, שבויי מלחמה רוסים. 2% היו בני לאומים אחרים, כ – 5000 צוענים, ו – 88 ילדים מהכפר לידיצ'ה שבצ'כיה.
בית קברות יהודי
קצת אחרי קרחת היער הקטנה, מדרום לקרחת, נמצא בית קברות יהודי סמלי, הלפידריום Lapidarium. אלו הם מצבות שנאספו מרחובות העיירה טורק Turek ע"י ניצול העיירה מר יהודה וידבסקי שם שימשו כאבני ריצוף, הם הוקמו מחדש באתר שבו נשמדו גם יהודי טורק Turek המצבות היהודיות באות לספר לנו כי אנו נכנסים לאתר קבורה של כ 320,000 יהודים, אין להם קבר אישי ואין להם מצבה אישית, הם נשרפו ונקברו בקברות המונים.
האנדרטה
הכניסה לקרחות היער השנייה והשלישית עוברת דרך אנדרטה ענקית, אנדרטה שכל העובר דרכה חש את עוצמתה. על חזית האנדרטה כתוב בפולנית "אנו זוכרים", בחלק אחר של האנדרטה רואים שורת דמויות הצועדת לקראת מותה. מהאנדרטה מוביל שביל לשטח בורות הקבורה והשריפה ולמקום בו עמד בעבר הקרמטוריום.
הכיתוב על האנדרטה: הזעקה לזכרון Cry for Remembrance.
קול קורא לעמנו בעתיד.
אני מתאר לכם את חיי העם היהודי משנת - 11.1939 עד 1.12.1944 באיזה אופן עינו אותנו נלקחנו מזקנינו עד טף בין העיירות קולו ודאוביה לקחו אותנו ליער שם הרעילו אותנו בגז...
ירו ושרפו אותנו. אנחנו מבקשים את אחינו בעתיד... על הרוצחים הגרמנים שלנו עדים לעינויים שלנו הם הפולנים שגרים בסביבה כאן.
עוד פעם אנחנו מבקשים לפרסם את הרצח בזה בכל העולם ובכל הוצאת עיתון. כתבו את זה יהודים אחרונים אשר כאן הושמדו. חיינו עד 1.12.1944 ...... הושמדו חברים.
קרחות היער הבינונית והגדולה
כיום קרחות היער הבינונית והגדולה הם קרחת יער אחת גדולה. בעבר הפרידה ביניהן שדרת עצים. אורכה של קרחת היער הגדולה הייה כ – 80 ורוחבה כ – 80 מטרים. אורכה של קרחת היער הבינונית הייה כ – 70 מטרים ורוחבה 20 מטרים. בקרחת היער הגדולה נחפרו שני קברי המונים שאורכם כ – 30 מטרים, רוחבם 10 מטרים ועומקם 3 מטרים. בקרחת היער הבינונית נחפר קבר המונים אחד, גם הוא באותן מידות. יש הטוענים כי בקרחת היער הבינונית היו עוד קברים. במחנה היער פורקו משאיות הגז והגוויות הושלכו אל תוך קברי ההמונים. אחר כך רחצו את המשאיות והן נסעו חזרה למחנה הטירה – לארמון, כדי להמית קבוצת יהודים נוספת. שלוש פעמים חזרו שלוש משאיות הגז על פעולה זו באותו יום ה – 8 בדצמבר 1941. אחר כך שבו וחזרו מאורעות אלה גם למחרת ובימים הבאים. יום אחרי יום הוסיפו משאיות הגז לנוע ולהמית אלפים ורבבות.
מול קברות ההמונים
כאשר הכול נדם הובאה המשאית קרוב לבור שהוכן בשביל הקורבנות, שם חיכו כבר אנשי ה - S.S., ובתוך הבורות עמדו אסירים יהודים, שאולצו תחת צליפות פרגולים להוציא את הגוויות המעוותות והמלוכלכות מתוך משאית המוות ולסחוב אותן במהירות מדהימה אל הקבר. "הקברנים" היהודים היו חצי עירומים. בעת השלכת הקרבנות לתוך הבורות התרחשו לעתים קרובות מחזות קורעות – לב, כשהקברנים נאלצו במו ידיהם לסחוב את יקיריהם, הוריהם, נשותיהם וילדיהם, לתוך הבור ללא כל יחס של כבוד, הכול נעשה בצורה ברוטלית ומשפילה – תחת צליפת הפרגול או ירייה מעל הראש. הנאצים לא הסתפקו במותם האכזרי של קורבנותיהם, הם חיללו את גופם לאחר מותם וחיטטו בכל מקום סתר של הקורבנות המתים, במיוחד במקומות האינטימיים של גופות הנשים, שמא הסתירו דבר מה....
"למחרת היום הייתי אף אני בין היוצאים ליער.
בצאתי הבחנתי באוטומובילים גדולים שעמדו
בקצה החצר ואחוריהם כלפי הארמון. דלתות
המשאית היו פתוחות. הכניסו אותנו, שלושים
פועלים, לתוך שני אוטומובילים, והסיענו אל
היער שמאחורי חלמנו. כ – 30 אנשי S.S. שמרו
עלינו. ביער היה קבר אחים גדול ליהודים
המומתים. נצטווינו לחפור ולהאריך את הבור.
ולשם כך נתנו לנו מכושים ואתים.
בשמונה בבוקר בקירוב הגיע האוטומוביל
הראשון מחלמנו. בהיפתח דלתותיו פרץ עשן כהה.
נאסר עלינו אותה שעה להתקרב אל משאית הגז,
אף לא להביט לעבר הדלתות הנפתחות. אולם
שמתי לב כי עם פתיחת הדלתות הסתלקו הגרמנים
מהר מן המשאית גז, קשה לי לקבוע את טיבם של
הגזים שפרצו מתוך מתוך אוטומוביל הגז, עמדנו
במרחק די ניכר והריחות לא הגיעו לאפינו.
כעבור שלוש – ארבע דקות עלו אל המכונית
שלושה יהודים והשליכו מתוכה את הגוויות.
בתוך משאית הגז היו המומתים מוטלים זה על
גבי זה בערבוביה, ומלאו כחצי מחלל המשאית,
חלק מהם החזיקו בזרועותיהם את הנפשות היקרות
להם. היו גם כמה שעדיין הייתה בהם רוח חיים ,
ואנשי ה – S.S. קירבו את קיצם ביריות אקדח.
לאחר הוצאת כל הגוויות חזרה משאית הגז לעבר חלמנו.
שני יהודים הגישו את הגוויות לשני אוקראינים.
האוקראינים עקרו את שיני הזהב מפיות הנרצחים,
הסירו שקיקי כסף מהצווארים, הסירו טבעו ושעונים
וכדומה. בדקו את הגוויות בדיקה קפדנית, אולי
הוסתר זהב באיזה שהוא איבר. את התכשיטים
וחפצי ערך שמו במזוודה. אנשי ה – S.S. השגיחו
היטב על עבודת האוקראינים.
לאחר החיפוש הניחו את הגופות בבור, שכבה על
גבי שכבה. במשך היום נקברו בבור כ – 1000 איש.
באוטומוביל שבו הרעילו את האנשים היה מקום
ל 80 – 90 איש.
יום אחד, היה זה ביום שלישי, הביאו משלוח שלישי
לשטח היער. בין הגוויות שהוצאו מהמכונית ראיתי
את אשתי ושני ילדי – ילד בן שבע וילדה בת חמש.
שכבתי ליד גוויית אשתי וביקשתי שיירו בי. אחד
מאנשי ה – S.S. ניגש אלי ואמר: "ברנש זה יכול עוד
לעבוד היטב – והכה אותי שלוש פעמים באלה
והכריחני להמשיך בעבודה.
עשרה ימים עבדתי בחלמנו – במחנה היער, כל יום –
ואותו סדר של הכחדת יהודים."
מיכאל פודכלבניק
מצבות זיכרון לזיכרם של הנרצחים
אם נמשיך ללכת בשביל הימני במקום בו היית קרחת היער הבינונית נגיע אל שורה של מצבות. אלה הם מצבות שנבנו ביוזמה פרטית על ידי יהודים שביקשו להנציח את בני עירם וקבלו לכך התר ממוזיאון קונין האחראי על האתר.
האנדרטה היהודית
במרס 1943 נפסקו הגירושים לחלמנו . באותו זמן, למעט גטו לודז' , כבר הושמדו כל היישובים היהודיים בחבל וורטלנד. השלטונות הגרמניים החליטו על חיסול המחנה. הארמון במחנה הטירה פוצץ ואנשי סגל המחנה הועברו ליגוסלוויה. אולם באפריל 1944, לקראת חיסולו המתוכנן של גטו לודז', החליטו הנאצים לחדש את פעילות ההשמדה בחלמנו . המחנה חודש בחלק שהיה קודם מחנה היער.
נבנו שני צריפים באורך של 20 מטר וברוחב של 10 מטרים לקליטת הקורבנות. בשיטה זהה לשיטה שהופעלה במחנה הטירה - בארמון. נבנו מחדש גם שני תנורי המשרפות. גם כאן נאמר לקורבנות שהם נוסעים לעבודה בגרמניה ושעליהם לעבור חיטוי בטרם נסיעתם. בקבוצות של 90 – 70 נפש ולאחר שהתפשטו הוכנסו דרך דלת שעליה היה שלט "למרחץ" למעבר באורך 25 מטר, גדור משני צדדיו. המעבר העביר אותם בסופו של דבר אל שיפוע שלידו עמדה משאית הגז. ב – 23 ביוני 1944 החלו השילוחים מגטו לודז' לחלמנו ועד ה – 14 ביולי הועברו לחלמנו ונרצחו 7,176 נפש. כדי לזרז את חיסול גטו לודז' הפסיקו הנאצים את המשלוחים לחלמנו והעבירו את יושבי הגטו לאושוויץ שבה היה אז קצב ההמתה בגזים גדול פי עשרה.
במסגרת מבצע 1005 חזר "זונדרקומנדו" קולמהוף לחלמנו על מנת לשרוף את גוויות הנרצחים ולטשטש את עקבות הרצח. במקום בו היו בורות השריפה והקרימטוריום נבנתה האנדרטה היהודית. במרכז האנדרטה שער ועליו כתוב באותיות עבריות – זה השער לה' צדיקים יבואו בו.
איך מגיעים
נצא ממחנה הטירה, נפנה שמאלה וניסע צפונה בכביש 473 – אותו כביש עמו הגענו למחנה הטירה וניסע חזרה לכיוון קולו כ – 4 ק"מ, ניסע בכביש בו נסעו מכוניות הגז אל מחנה היער, ביער זוחוב . אחרי 4 ק"מ נראה שלט בצד ימין של הכביש ובו כתוב חלמנו – אתר הזיכרון, נפנה שמאלה ונחנה את הרכב במגרש החנייה ונתחיל את הסיור באתר ההנצחה.
אם הגענו ברכב פרטי אפשר להתחיל את הסיור גם באזור האנדרטאות היהודיות והקרמטוריום ולסיים באנדרטה לזכר הפולנים שנרצחו בחלמנו. כאשר נוסעים מחלמנו לכוון היער על כביש 473 יש לפנות שמאלה לאחר כ 3.5 ק"מ לדרך המובילה מערבה למיידני Majdany ולאחר כ 500 מטר לרדת מהכביש בדרך עפר צפונה ללא שילוט שתוביל אותנו עד לאנדרטת "זה השער לד' צדיקים יבואו בו". הסיור בנתיב זה מתאים למסיירים מבוגרים שההליכה קשה עליהם שכן לאורך כל המסלול יש דרך שבה אפשר לעצור ולסייר.
