כיכר השוק- כפי שהיא נראית היום, מרוצפת, ספסלים מסביב, המשמשים לפגישת אוהבים, או לרוצים לנפוש ולהזין עיניהם במראות העיר. משמאל ניבט אלינו בית העיריה לשעבר, המשמש היום כמוזיאון הלאומי של העיר, בעיקר להנצחת קרב הבזורה האחרון. מימין לבית העיריה נמצא בית הפיצה וכן- בתי קפה ומסחר נוספים. אין זכר לשוק הססגוני שהיה פה לפני מלחה"ע השניה ולחנויות היהודים שהיו מסביב.
כיכר השוק הייתה ממוקמת בעבר בריבוע שתוחם ברחובות אלו: ממזרח רחוב צרבנקה Czerwanka הנקרא גם פילסוצקיPilsudski , מדרום רחוב רימונטRemont , ממערב רחוב טראוגוטה ומצפון רחוב ווארשאוסקה.היום הוא נבלע בשיטחה של כיכר קושצושקו.וכך תאר את מיקומה של כיכר השוק בין שתי מלחמות עולם, ירוחם אינס בן העיר סוכאצ'ב לשעבר.
מככר השוק נתפשטה העיר לכל הצדדים. הגדול שברחובותיה היה רחוב וארשה. הרחוב התחיל מהגשר שעל הבזורה, שבסמוך לו עמדה הכנסיה הנוצרית על מגדליה וצלביה, נמשך לכל אורך העיר עד לסופה, ושם נבלע בדרך המוליכה לוארשה. הרחוב השני בגודלו היה רחוב טרונוב, שיצא מקצה העיר האחד שם גבלו בו שדות וגנים, חצה את העיר לרוחבה בסמוך לככר השוק ובדרכו לקצה העיר השני, שם נמצא בית הנתיבות, עבר ליד בית-הקברות הנוצרי והיהודי.
כאן התרכזו חיי המסחר והכלכלה של העיר, הככר הייתה הומה אדם במיוחד בימי השוק, יום שלישי בשבוע, וביריד הגדול-אחת לחודשיים. אולם גם בחגים היה למקום ריח, צלילים ומראות המיוחדים לחג. ביימי חול רגילים היו החנויות שמסביב לשוק עסוקות במיקח ומסחר עם הלקוחות.
מיטיב לתאר זאת ירוחם אינס-בן סוכאצ'במקום מרכזי בעיר תפסה כיכר השוק. הכיכר הייתה מרוצפת אבנים גדולות ומוקפת חנויות, צריפי עץ צפופים ושורות דוכני מוכרים, ובעיקר מוכרות ירקות ופירות, שבימי החורף הקרים מתחממים היו באשם הלוחשת של פחמי עץ שהובערו בקדרות ברזל יציקה. ברחבת הככר ניצב עמוד גבוה ועליו פעמון האזעקה, בו היו מצלצלים ומזעיקים את מכבי האש כשפרצה דליקה .
בימי שלישי בשבוע, ימי השוק בעיר, הייתה הככר משתנה לבלי-הכר. לא רק היא, אלא גם הרחובות הסמוכים מתמלאים היו אכרים מהכפרים הסמוכים ועגלות עמוסות שקי תבואה, בעלי חיים ועופות, והיו צעקות הכפריים מתערבבות ברעש אופני העגלות המגיעיות, מצהלות הסוסים, קרקור התרנגולות וגעיות עגלי הבקר, ברעש אחד גדול ומחריש אזניים. וברעש מסתובבים היו סוחרי העיר, זה בוחן בקפדנות את טיב התבואה, וזה בודק את העופות המוצעים למכירה או את העגל שעל העגלה, עומדים היו על המקח, ולבסוף "משתווים" וגומרים את העיסקה.פעם בחודש בהגיע היריד הגדול, היתה העיר מתמלאה אכרים וסוחרים שבאו מקרוב ומרחוק, והביאו כל שחמד הלב, מחוט ועד שרוך נעל. והשוק מלא דוכנים, שצצו כפטריות אחרי הגשם, סביבם מצטופפים היו ונדחקים קונים וסתם סקרנים, שנמשכו אחר ססגוניות המקום. לא נעדרו גם כל מיני מוקיונים, עושי להטים, מגידי עתידות, מנחשות בקלפים, מציגי משחק-בובות ורמאים שונים.אף בחנויות ובבתי המלאכה רבתה העבודה ביום זה, שכן היו רוב יהודי סוכצ'ב סוחרים ובעלי מלאכה, ועיקר פרנסתם על ימי היריד, להם מצפים היו מחודש למשנהו.ימי השוק והיריד, פרט למקרים בודדים של התפרצות שכורים שהתפרעו עם התרוקנות הככר, היו לברכה גם לעיר וגם לכפרים סביבה. הכפריים שהביאו אל העיר את פרי עמלם וברכת אדמתם, היו קונים מיצרכים שונים מתצרת העיר, וסוחרי סוכצ'ב שסיפקו להם ממרכולתם משווקים היו לעיר הבירה וארשה ולמקומות אחרים משלוחי תבואה, עופות, ביצים וירקות שנרכשו מהאכרים.רוב המפרנסים בקהילת סוכאצ'ב עסקו במסחר. הסוחרים היהודיים הסיעו את סחורותיהם לווארשה, שבה נאסרה על היהודים ישיבת קבע. בדרך כלל הם שהו שם יום-יומיים- עד שסיימו את עסקיהם. לקראת סוף המאה ה-18 הקל השלטון הפרוסי את האיסור על מגורי היהודים בווארשה ואז עברו להתגורר בה 10 משפחות מקהילת סוכאצ'ב. בעיר סוכאצ'ב עצמה הלך וגדל בעת ההיא מספר בעלי המלאכה היהודיים. בשנת 1800 היו בה בערך 90 מפרנסים. בעת ההיא היו בעיר 15 סוחרים יהודיים לעומת סוחר נוצרי אחד.כל 25 בתי המרזח ו-3 האכסניות שבעיר היו בידי היהודים. מתוך 8 משרפות היי"ש היו 5 בבעלות יהודית. שנים –עשר הגלבים שהיו בעיר היו יהודים. בתקופה ההיא היו בעיר בית מלאכה לעיבוד עורות שבעליו יהודי ובערך תריסר מנקרי בשר יהודיים. המספר הגדול של המנקרים מוכיח שלא מדובר בהספקת בשר לקהילה המקומית בלבד, אלא גם בייצוא בשר מן השחיטה המקומית לערים אחרות ובייחוד לווארשה.
במאה ה-19 המשיכו יהודי סוכאצ'ב להתפרנס בעיקר ממסחר וממלאכה. אחדים מן הסוחרים היהודיים היו בעלי חנויות גדולות לסחורות קולוניאליות (תבלינים ופירות טרופיים), לתבואה, לבדים ולמוצרי טקסטיל וסחורות עור. אבל רובם הגדול של היהודים היו סוחרים זעירים, בעלי דוכנים בשוק או רוכלים שסבבו בכפרים. מקור פרנסה חשוב היו 2 ימי השוק השבועיים והירידים שהתקיימו מדי חודשיים. בשנת 1884 היו בס' 144 חנויות של יהודים, לעומת 4 חנויות בלבד של נוצרים. יותר ממחצית מתוך 150 בעלי המלאכה שפעלו בס' היו יהודים. רוב בעלי המלאכה היהודיים היו חייטים: חלק מאלה היו פועלים שכירים ועובדי בית שעבדו בעשיית בגדים מוכנים.אחריהם באו הסנדלרים, הפרוונים, הכובענים והנגרים. היהודים היו מיוצגים גם בשאר ענפי המלאכה -פחחים, שענים, נפחים ועוד
בשנת 1838 הקים הבנקאי היהודי הרמן אפשטיין בית חרושת לסוכר בכפר הרמנוב שבנפת סוכאצ'ב. בית חרושת זה, שהיה מצויד במכונות קיטור ושהעסיק בשנת 1854 כ-300 פועלים, היה למקור פרנסה לספקים ולסוחרים יהודיים בסוכאצ'ב
בשנות ה-80 של המאה ה-19 היה היישוב היהודי למרכז חסידי. מאות חסידים החלו לנהור לשבתות ולמועדי ישראל כדי להימצא במחיצתו שלהאדמו"ר ר' אברהם בורנשטיין (ר' אברההמלה סוחאצ'בר), בכך נפתח מקור פרנסה נוסף לתושבי המקום היהודיים. הוקמו אכסניות והתרחבו שיווק הסחורות והספקת השירותים של בעלי המלאכה. בשנים הראשונות של המאה ה-20 היו 30% ממפעלי המלאכה והתעשייה שהועסקו בהם בין 2 ל-9 פועלים בידי יהודים. בבעלותם היו גם 75% מבתי המסחר שמחזורם השנתי היה בין 10 ל-35 אלף רובל. לקראת סוף המאה ה-19 חיו בסוכאצ'ב רופא ו-50 מרפאים יהודיים, 3 מהם הועסקו בבית החולים היהודי- ההקדש, שהתקיים במקום במשך שנים רבות.הדי הפרעות שנעשו ביהודים ברוסיה בשנת 1882 ובשנים 1905-1903 הוסיפו לאי הביטחון שחשו יהודי המקום. בשנת 1907, לאחר שהאנדקים קראו להטיל חרם על המסחר והמלאכה היהודיים במלכות פולין, נעשו ניסיונות להקים עיר קואופרטיבים פולניים. בעקבות כל אלה גבר מספר היהודים שעזבו את ס' והיגרו לארצות שמעבר לים. עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה היגרו מס' בין 200 ל-300 משפחות יהודיות
במחצית הראשונה של המאה ה-19 גדל מספר היהודים בס' ועקב זאת נתרחבו ונתגוונו החיים הקהילתיים של יהודי העיר.הדי מהפכת 1905 הגיעו גם לס' ועוררו תסיסה בקרב הנוער היהודי. בין השאר נעשה ניסיון לארגן שביתה של עוזרות בית. השוליות של חברת החייטים, שהתקיימה בס' מזה זמן רב, דרשו לקצר את יום העבודה ולשפר את תנאי העבודה והשכר
במלחמת העולם הראשונה ברחו רוב התושבים מהעיר אשר ניזוקה קשות, אולם עם כיבוש העיר בידי הגרמנים החלו התושבים לחזור לאט לאט לעירם. היהודים היו בין ראשוני החוזרים. אולם עד גמר המלחמה חזרו לס' רק כמחצית מן היהודים שישבו במקום לפני מלחמת העולם. החוזרים נאלצו לגור במרתפים, במחסנים ובצריפים מאולתרים. את פרנסתם הדחוקה מצאו, רק החרוצים ביותר, במכירת סחורות עוברות לסוחר בעת מלחמה, כגון טבק, משקאות חריפים וכיוצא באלה סחורות שקונים החיילים. הוקם ועד עזרה ובראשו עמד רב העיר ' הירש פרקאל. הוועד ארגן מטבח עממי שחילק ארוחות לנזקקים; נפתחה מחדש האגודה לטיפול ביתומים יהודיים שהתקיימה בעיר כמה שנים לפני פרוץ המלחמה .
בין שתי מלחמות העולם
בגמר המלחמה לא חזרו לעירם כ-2,000 נפש מקרב יהודי סוכאצ'ב. היהודים הנותרים התקשו מאוד לשקם את בתיהם ואת החנויות ובתי המלאכה. בשנים הראשונות לאחר המלחמה קיבלו היהודים סיוע כספי מן ה"ג'וינט". את פרנסתם הדחוקה מצאו במסחר זעיר ובמלאכה. בתחילת שנות ה-20 התקיימו במקום 160 בתי מלאכה של יהודים שעבדו בהם 330 איש; רובם של אלה היו בעלי הסדנאות ובני משפחותיהם. בערך 20 אחוזים מן העוסקים במלאכה היו שכירים. כ-70 אחוזים מבתי המלאכה היו בענף ההלבשה. עבודתם היתה עונתית ובין עונה לעונה כמעט שבתה המלאכה בהם, ובעליהם והשכירים שהועסקו בהם היו מובטלים. בתחילת שנות ה-20 ניסו השלטונות לדחוק את רגלי הסוחרים והרוכלים היהודיים. לא זו בלבד שהטילו עליהם מסים כבדים, אלא היו גם ניסיונות לשלול מהם את הרישיון לעסוק במסחר. בשנת 1921 נשללו הרשיונות של 2 בעלי מסעדות יהודיים בתואנה, שהמסעדות קרובות מדי לכנסייה והדבר עלול להביא לחילול התפילה והתהלוכות. בשנת 1926 ניסתה העירייה להרחיק 15 דוכנים של רוכלים יהודיים מן השוק בתואנה, שהדוכנים אינם אסתטיים ומכערים את פני השוק. בעלי הדוכנים עירערו על ההחלטה בפני בית הדין ולאחר כמה משפטים בוטלה הגזרה .
פרנסת מה מצאו כמה מיהודי סוכאצ'ב עם הקמת בית חרושת למשי מלאכותי בכפר חודורקוב הסמוך . במפעל זה עבדו כ-5,000 פועלים. אמנם אף יהודי לא הועסק בבית החרושת עצמו, אולם כמה סוחרים יהודיים התפרנסו מהספקת חומר גלם ומשיווק התוצרת המוגמרת של בית החרושת. מן המפעל נהנו גם הסוחרים ובעלי המלאכה היהודים בסוכאצ'ב, שכן הפועלים היו לקוחות שלהם
הסוחרים היהודיים התארגנו באגודת הסוחרים וגם בעלי המלאכה התארגנו באגודה משלהם. בשנת 1926 הוקם ליד אגודת בעלי המלאכה בנק עממי קואופרטיבי שנתמך גם בכספי ה"ג'וינט". בערך באותה שנה הרחיבה את פעולתה קופת גמילות חסדים שהתקיימה בס' מזמן
ביוזמת סניף ה"בונד" וקבוצת קומוניסטים יהודיים הוקם בסוכאצ'ב איגוד מקצועי יהודי, שכלל פועלים ועובדי בית יהודיים מענפים שונים (חייטים, סנדלרים, נגרים, פרוונים ועוד), בשנת 1926, בעקבות אחת השביתות, השיג האיגוד קיצור של יום העבודה והעמדתו על 8 שעות .
שנות ה-30 עמדו גם בסוכאצ'ב בדומה למקומות אחרים במחוז וארשה, בסימן הגברת ההסתה והתנכלויות נגד יהודים מצד האנטישמיים המקומיים.
בשנים האחרונות לפני פרוץ המלחמה הלכה וגברה ההסתה נגד היהודים. במיוחד הציקו ליהודי המקום הקריאות
.להטלת חרם על המסחר היהודי ומשמרות החרם שהוצבו מפעם לפעם ליד חנויותיהם
