כדי להגיע לאתר גטו קרקוב מקז'ימיז' היהודית, נוסעים או הולכים ברגל כפי שהיהודים הגיעו לשם: מרחוב דאוור Dajwór המקביל לרחבת שירוקה דרומה עד רחוב וואווז'ינצה הקדוש Św Wawrzyńca פונים שמאלה עד רחוב סטרווישלנה Strowiślna, פונים ימינה, נוסעים ישר ועוברים את את הויסלה בגשר Powstańców Śląskich, יורדים ופונים ימינה לרחוב לבובסקה Lewowska ומשם לכיכר זגודי Zgody, היום כיכר גיבורי הגטו Plac Bohaterow Getta. ניתן להגיע גם מכיוון צפון מרחוב קרקובסקה Krakowska. במסלול זה עוברים את גשר פילסודסקיJ. Pilsudskiego.
גטו קרקוב Krakow Ghettoהגרמנים כבשו את קרקוב ביום ד' ה 6.9.1939 והפכו אותה לבירת שטח המינהל הכללי הגרמני הגנרלגוברנמן, בראשותו של המושל האנס פראנק. פראנק קבע את מושבו בגבעת הוואוול, מקום מושב מלכי פולין בתקופת היותה של קרקוב בירת פולין. באותה העת מנתה קהילת יהודי קרקוב כ 60,000 נפש. היהודים נושלו מייד מרכושם שהולאם, והופעלו עליהם טרור ואלימות.
כעבור 11 יום ב 17.9.1939 הוקמה מועצת היהודים – היודנראט בראשותו של מארק ביברשטיין.
באוקטובר 39, נגזר עליהם חוק הסימון לפיו כל יהודי חייב לשים על זרועו סרט לבן עם מגן דוד.
גטו קרקוב Krakow Ghettoהגרמנים כבשו את קרקוב ביום ד' ה 6.9.1939 והפכו אותה לבירת שטח המינהל הכללי הגרמני הגנרלגוברנמן, בראשותו של המושל האנס פראנק. פראנק קבע את מושבו בגבעת הוואוול, מקום מושב מלכי פולין בתקופת היותה של קרקוב בירת פולין. באותה העת מנתה קהילת יהודי קרקוב כ 60,000 נפש. היהודים נושלו מייד מרכושם שהולאם, והופעלו עליהם טרור ואלימות.
כעבור 11 יום ב 17.9.1939 הוקמה מועצת היהודים – היודנראט בראשותו של מארק ביברשטיין.
באוקטובר 39, נגזר עליהם חוק הסימון לפיו כל יהודי חייב לשים על זרועו סרט לבן עם מגן דוד.
בהמשך, הוגבלה תנועת היהודים במקומות ציבוריים ואחר נאסרה כליל. מהשעה 20:00 היה עוצר כללי למשך כל הלילה ונאסרה נסיעה בתחבורה ציבורית. כל יום נאכפה גזירה חדשה ובידודם של יהודי קרקוב גבר והלך.במאי 1940 פרסם האנס פרנק המושל הכללי מודעה האומרת שהפיהרר בחר בקרקוב כמושב שלטונות הרייך ולכן מגורי היהודים בעיר בלתי נסבלים. תקופה קצרה לאחר מכן הוציא ראש עיריית קרקוב צו המורה לרוב יהודי העיר לצאת ממנה. לאחר הגירוש, נותרו בקרקוב כ 16,000 יהודים.
כעבור 10 חודשים ב 3.3.1941 פרסם אוטו וכטר מושלו הגרמני של מחוז קרקוב צו רשמי המורה על הקמת אזור מגורים מבודד ליהודי קרקוב ברובע פודגוז'ה Podgorze (שפירושו בפולנית מתחת להר) השוכן מעבר לנהר הויסלה בצידו הדרום מזרחי. שטח הגטו היה 2.4 קמ'ר והוא אותר בתוך מספר רחובות מסביב לכיכר זגודי Zgody ובתוכו
כ 320 בתים, רובם רעועים מאוד. באזור זה חיו לפני המלחמה ויהודים ופולנים ועל הפולנים היה להחליף דירות עם היהודים שהגיעו משכונות אחרות בקרקוב.ב21.3.1941 נסגר גטו קרקוב בפודגוז'ה Podgorze ולתוכו נדחסו כ 20,000 יהודים. חלקם מקרקוב וחלקם מעיירות הסמוכות לקרקוב.
הגטו הוקף בחומה בת 3 מטרים שעוצבה כמצבות קברי יהודים ע'י אשתו האדריכלית של האנס פרנק. הכניסה לגטו הייתה דרך 4 שערים אשר השמירה עליהם הופקדה בידי המשטרה הגרמנית, והמשטרה הפולנית, כשאכיפת הסדר בתוך הגטו הופקדה בידי המשטרה היהודית.
שערי הגטו
שער I : חיבר את בניין מס. 2 ברחוב קציק Kącik שעדיין קיים עם בניין מס. 10 בכיכר ז’גודי Zgody שאיננו היום. דרך שער זה בוצעו מרבית הברחות המזון ומרבית הולכי הרגל עברו דרכו.
שער 2: היה שער הכניסה הראשי לגטו וחיבר את רחוב לימנובסקה Limanowska עם כיכר השוק פודגוז'ה Podgorze - רינק פודגורסקי-Rynek Podgrski. השער חיבר בין הבניין מס. 1 בכיכר השוק שהיה תחנת המשטרה הגרמנית עם בניין מספר 15. דרך השער הזה נכנסו לגטו כל ה'אריים' וכאן הם קיבלו את אישור המעבר. מלבדם עברו דרך שער זה היהודים שעבדו מחוץ לגטו. יצאו בבוקר וחזרו בערב.
שער 3: היה ברחוב לבובסקה Lwowska בין בניינים מס. 50 ו-31. השער הזה היה בכיוון מחנה פלשוב ודרכו עברו המגורשים בדרכם לפלשוב.
שער 4: היה בפינת מפגש הרחובות לבובסקה Lwowska עם רחוב יוזפינסקה Józefińska. משער זה הריצו את הנידונים למשלוח לתחנת הרכבת, אל הרכבת שיצאה למחנה ההשמדה בלז'ץ.
