חלמנו - משאיות הגז


במחנה חלמנו הופעלו שלוש משאיות גז מדגם רנו, שתיים היו בגודל בינוני ואחת גדולה יותר. המשאיות היו מצוידות בארגזים אטומים עם דלתות כפולות מאחור, בדומה למשאיות המובילות רהיטים. אורכו של הארגז היה 4 – 5 מטרים, רוחבו 2.20 מטרים, וגובהו 2 מטרים. בפנים היה הארגז מצופה בפח מגולוון. צבען של המשאיות היה כצבע מדי הצבא הגרמני והן נראו מבחוץ כרכב רגיל לכל דבר. על רצפת הפח הונחו רשתות עץ – סבכות, מתחת לסבכות היה חור לניקוז כל ההפרשות היוצאות כתוצאה מן ההגזה. בנוסף לכך היה פתח שחובר בצינור לצינור גזי הפלטה של המנוע. בתוך הארגז הייתה נורת חשמל, וכשזו הודלקה אפשר היה לראות מתא הנהג את פנים המשאית, המנורה באה גם למנוע את ההיסטריה בעת סגירת הדלתות. לארגז המשאית נדחסו 50 עד 70 נפש, כאשר הוכנסו הקורבנות אל תוך משאית הגז, סגר הנהג את הדלתות ונעל אותן במנעול תלוי, לאחר נעילת הדלתות חיבר הנהג את הצינור הגמיש שבפתח ארגז המשאית עם צינור הפליטה, וכשהפעיל את המנוע, נכנסו גזי הפליטה חיש מהר אל תוך הארגז הסגור וחנקו את כל האנשים שבו בייסורים קשים משאול, צעקותיהם המחרידות נשמעו למרחוק כל זה ארך כ - 10 דקות עד 15 דקות ואז הכול נדם. לאחר המתת הקורבנות נותק צינור הפליטה מהחיבור לתוך המשאית והיא נסעה למחנה היער.


”מזמן לזמן שמענו קול רעש גדול
וצעקות איומות ומשונות,
בכל פעם נשמע קול רעש של אוטו,
הנוגשים קראו: "מהר, מהר!"
קול פסיעות אנשים יחפים
וקול צעקות נוראות "שמע ישראל"
הגיעו לאוזנינו, המשברות לב לרסיסים.
אחרי עשר דקות נעשה שקט,
קולות הצעקות והאנחות שקטו לגמרי.
ואז כאשר עבר הרעש באו חברי
הזונדרקומנדו של הגסטפו,
לקחו אותנו למעלה, בזריזות גדולה,
לפנינו התגלה מחזה נורא: בחדר הגדול
מונחים ומפוזרים היו הבגדים,
בגדים שונים- עליונים ותחתונים-
של נשים וטף, הגרמנים ציוו עלינו
לקחת הכול, כמו שזה – בחיפזון נמרץ-
ולהניחם באולם השני הגדול.
שם מונחים כבר בגדים שונים –
מכנסיים וגם מחוכים ומנעלים –
עד אין ספור באי – סדר באי...
כשגמרנו לעשות עבודה זו – להריק
ולנקות את החדר הראשון מהבגדים המפוזרים בכל
פינה ופינה – החזירו אותנו למרתף.
וכך היה כמה פעמים בכל יום.
המשאית עשתה מספר סיבובים,
ומכאן ואילך המשיכו הגרמנים להשמיד עיירה אחר עיירה במחוז ותרלנד, כשהמחנה היה מיועד במיוחד ליהודי לודז'.”
מיכאל פודכלבניק