הטירה הייתה "ארמון" – חורבה נטושה עוד מימי מלחמת העולם הראשונה, הארמון והכנסייה נמצאים ממערב לכביש, במזרח ממוקם הכפר עצמו. כל הבתים בסביבת הכנסייה הוחרמו על ידי הגסטאפו, כאשר ניכנס לשטח ה"ארמון" ונגיע למקום בו עמד ה"ארמון" נוכל לראות רק את הריסות המבנה.
במקום נערכו חפירות ומירב הממצאים הועברו למוזיאון המרכזי בעיר קוניןKonin ניתן לראות את ריצפת ה"ארמון", את שטח הארמון – אורכו ומספר מדרגות. את מחנה הטירה הקיפו הגרמנים בגדר הדוקה מקרשים בגובה של 5.2 מטרים בכדי להסתיר את הנעשה בטירה. רק מצד הנהר השאירו שטח קטן גדור בתייל. ה"ארמון" עמד על הר, כך שהקמת גדר מקרשים מצד הנהר – לרגלי ההר לא הייתה עשויה להסתיר את הנעשה בחצר ה"ארמון".
ה"ארמון" הייה בניין עתיק תלת – קומתי שפוצץ ע"י הגרמנים בסיום המלחמה. על קירות הבניין הודבקה מודעה באותיות גדולות: "בית מרחץ". היהודים שהובאו לחלמנו סברו שמביאים אותם לבית מרחץ ציבורי. הגרמנים "האדיבים" סיפרו לקורבנות שהם עתידים להישלח לגטו קרוב, שם הגברים יועסקו בעבודה במפעלים והנשים תשארנה בבית, אך לפני השילוח עליהם להתרחץ ולעבור תהליך חיטוי כולל הבגדים. היהודים קיבלו את ההסבר התפשטו ומסרו את דברי הערך שלהם, ומשם המשיכו למרתף שעל דלתו היה כתוב "למרחץ" ואז לפתע הכול השתנה מרגע זה החלו להריץ את הקורבנות בברוטליות ובאכזריות שאין לתארה כלל, הריצו אותם – כשהם ערומים לחלוטין עד למסדרון תת קרקעי שדרכו הם עלו לרמפה שבה המתינה להם משאית הגז. הם לא נכנסו למשאית מרצונם החופשי, הגרמנים הכו אותם, חבטו בהם על ימין ועל שמאל. והיהודים הבינו, הם בכו... וצעקו! בשלב זה כבר לא הייתה כל דרך נסיגה, מי שהיסס לרוץ אל הרמפה – מדרון קרשים משופע ,המגודר משני צדדיו בגדר גבוהה נדחף בכוח ובגסות על ידי הגרמנים, ומהרגע שהאדם הניח את כף רגלו על השיפוע, הוא נדחף במעלה הרמפה שם כבר עמדה משאית הגז שדלתותיה היו פתוחות והופנו בכיוון השיפוע שרוחבו היה כרוחב הדלתות. זה היה נורא, עד לרגע בו ננעלו עליהם הדלתות. דלתות משאית הגז.
המוזיאון
לא רחוק משרידי ה"ארמון", בצד שמאל, נמצא מוזיאון קטן ובו מסמכים ותעודות המספרים את מה שאירע ב”מחנה הטירה". הממצאים הארכיאולוגים והעיקריים, הועברו למוזיאון המרכזי בעיר קונין.
המצבה
מהמוזיאון מתחיל שביל הפונה שמאלה, אם נלך בשביל נגיע למצבה קטנה המבקשת גם כן להנציח את הנרצחים. מהמצבה ניתן לצפות על הכנסייה, על שני בתי איכרים שהיו אז ועדיין קיימים ולחוש את המקום, להקשיב לדממה ולהתרשם מהנוף. היום מקיף את "מחנה הטירה"
פארק הנותן תחושה למבקר שדבר לא אירע כאן ב"מחנה הטירה". כי חלמנו היה מחנה ללא מחנה
