ביאליסטוק

כתב: אמיר השכל

ערכה: נאוה רון

השוק ברחוב פיאסקי צייר: ישראל בקר

ההיסטוריה של העיר

ראשיתה של העיר ביאליסטוק בכפר קטן, שהוקם ב-1320 על הנחל ביאלה. בשנת 1659 מסר אותה מלך פולין למצביא, שהדף את השוודים מאדמות פולין וליטא והוא הפך אותה למקום מושבו. ב-1749 קיבלה ביאליסטוק זכויות של עיר.

בין השנים 1807-1795 שלטה פרוסיה על ביאליסטוק. באותה עת איבדה טיקוצ'ין  הסמוכה את הבכורה וביאליסטוק הפכה להיות בירה אזורית. ב-1807 סופחה ביאליסטוק לרוסיה ששלטה באזור עד מלחמת העולם הראשונה.

במאה ה-19, כאשר פולין הייתה תחת כיבוש ושטחה חולק בין: רוסיה, פרוסיה ואוסטרו-הונגריה, הייתה ביאליסטוק עיר גבול בין רוסיה ופרוסיה. העיר נהנתה מצמיחה דמוגרפית וכלכלית והייתה למרכז טכסטיל. במלחמת העולם הראשונה נכבשה ביאליסטוק על ידי גרמניה, ששלטה בה עד סוף 1918.

בתום מלחמת העולם הראשונה חזרה פולין להיות שוב מדינה עצמאית וב-1921 עברה ביאליסטוק לשליטה פולנית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה העיר הייתה תחת כיבוש סובייטי, עד לפלישה הגרמנית לבריה"מ. ב-27 ביוני 1941 נכבשה ביאליסטוק על ידי הגרמנים. ב-27 ביולי 1944 שוחררה ביאליסטוק על ידי הצבא האדום.

יהודים בביאליסטוק

קבר המוני בביאליסטוק

ראשוני היהודים הגיעו לביאליסטוק ב-1658. הרוזן יאן קלמנס ברניצקי, שהיה הבעלים של העיר, הזמין יהודים להתיישב בביאליסטוק ולתרום להתפתחותה הכלכלית. יהודים נהנו משוויון זכויות. במשך עשרות שנים הייתה הקהילה היהודית בביאליסטוק כפופה לקהילת טיקוצ'ין. רק באמצע המאה ה-18 קיבלה הקהילה מעמד עצמאי.

בתחילת המאה ה-19 הובילו היהודים בסחר החוץ עם מזרח אירופה והיו ספקים של הצבא הרוסי. תהליך התיעוש של ביאליסטוק החל ב-1815 על ידי גרמנים, בדגש על תעשיית טכסטיל. רבים מהפועלים במפעלים אלו היו יהודים. בשנת 1850 הוקם בביאליסטוק בית חרושת ראשון לטכסטיל בבעלות יהודית. בסוף המאה ה-19 היו 80% ממפעלי הטכסטיל, 299 במספר, בבעלות יהודית.

דמוגרפיה

בשנת 1897, בתקופת השלטון הרוסי היו בביאליסטוק 66 אלף תושבים מהם 41,900 יהודים. הצמיחה הכלכלית הביאה לגידול מרשים באוכלוסיית העיר וערב מלחמת העולם הראשונה היא מנתה 107 אלף תושבים, מהם 67,410 יהודים. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה וההתנתקות מהשוק הרוסי פרץ בביאליסטוק משבר כלכלי ורבים מתושבי העיר עזבו אותה. בשנת 1921 מנתה אוכלוסיית ביאליסטוק 76,792 תושבים, מהם 39,602 יהודים (ירידה של 41% יחסית למספרם ערב המלחמה). המפקד האחרון לפני מלחמת העולם השנייה נערך בשנת 1936. אז מנתה אוכלוסיית העיר 99,772 נפש מהם 42,482 יהודים.

כלכלה

במאה ה-19 הייתה ביאליסטוק מרכז חשוב לתעשייה קלה, דבר שהביא להתפתחותה של העיר. מגמה זו המשיכה בתחילת המאה ה-20 עד פרוץ מלחמה העולם הראשונה. אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי בפולין בשנת 1989, נקלעו מפעלים רבים לקשיים ורבים מהם נסגרו. מאז ועד לפני כחמש שנים הייתה ביאליסטוק אחת הערים העניות בפולין. בדצמבר 2009 עמד מספר המובטלים בעיר על 11.6%.

ביאליסטוק היום

בשנת 2009 מנתה העיר 294,399 תושבים. כאמור, עד לפני כחמש שנים הייתה ביאליסטוק אחת הערים העניות בפולין. בשנים האחרונות עוברת ביאליסטוק שינוי; בכל מקום ניתן לראות עבודות שיקום ופיתוח, סלילת כבישים ומדרחוב, שיפוץ מבנים ושכונות עוני. ליד אתרים היסטוריים שילוט אסטטי בארבע שפות: פולנית, אספרנטו, אנגלית וכתב ברייל. ניתן להתרשם, כי הד"ר לודוויג זמנהוף, ממציא האספרנטו, הוא גאוות העיר. בדצמבר 2009 נערך בביאליסטוק אירוע גדול לציון 150 שנים להולדתו; נפתח מרכז זמנהוף, רחוב נקרא על שמו ופיסלו עומד בקרבה למקום שבו הוא נולד. נעשה שימוש בשפת האספרנטו לציון אתרי תיירות. ביאליסטוק התקנאה בקרקוב ווארשה והחליטה על קיום של פסטיבל יהודי שנתי. הנצחת החיים היהודיים, שהיו ואינם עוד ביאליסטוק, מעוררת הערכה: לוחות זיכרון בעברית נקבעו על אתרים יהודיים, שמות רחובות: זמנהוף, מלמד, גיבורי הגטו, כיכר על שם טננבוים ועוד.

מדריך למסייר

את המסלול נתחיל ברחוב Sienkiewicza 79 

View ביאליסטוק in a larger map

הגימנסיה העברית

הגימנסיה העברית (רחוב Sienkiewicza 79)

ההיסטוריון א.ש. הרשברג, שהיה גם המפקח הפדגוגי של הגימנסיה, כותב עליה את הדברים הבאים: "הגימנסיה העברית היא היהלום שבכתר החינוך היסודי והתיכוני אשר בביאליסטוק. נכללים בה כל יסודות החינוך היהודי, מטרתה לגדל יהודי גאה, אדם מודרני ובעל הכרה לאומית אנושית." 

את הגימנסיה הקימו, ביוזמתם הפרטית, חמישה עסקני ציבור: 

- מנחם מנדל קפלן, שהיה חבר ועד הקהילה, שופט בית המשפט העירוני, יו"ר החברה קדישא והנהלת בית היתומים. 

- ד"ר משה קצנלסון, רופא, מנהל קופת גמילות חסדים וחבר מועצת העיר.

- אליעזר כהנא, חבר הנהלת בית החולים היהודי. 

- ליפא פאט, ממייסדי "המזרחי" בפולין ומקים רשת בתי הספר הדתיים העבריים "תחכמוני" באזור ביאליסטוק. 

- ד"ר משה זימן, רופא, עסקן ומנהל בית החולים היהודי. 

ב-1919 הוזמן אליעזר קררי, יליד לבוב, לביאליסטוק כדי לנהל את הגימנסיה. הגימנסיה נפתחה ב-9.11.1919 ושמה הראשון היה "מדרשת תרבות".  קררי ניהל את הגימנסיה עד שהסובייטים כבשו את ביאליסטוק ב-1920. שפת ההוראה בגימנסיה הייתה  עברית. 

באמצע שנות העשרים עמד מספר תלמידי הגימנסיה על כ-500 תלמידים ובשנות השלושים כ-600. בשנות השלושים הוקמו בגימנסיה מעבדות לפיסיקה, לכימיה, לגיאוגרפיה וחוגים למלאכת יד לבנות ובנים. בשנת 1934 הונהגו בגימנסיה אימונים טרום צבאיים לבני הכיתות השישית והשביעית. 

לימים הייתה הגימנסיה אחד מבתי הספר החשובים בפולין. טובי המורים לימדו בגימנסיה. אחד מהם היה המורה להיסטוריה שמעון דתנר (Szymon Datner). שמעון דתנר איבד את אשתו ובתו באחת האקציות מגטו ביאליסטוק. 

דתנר עצמו הנהיג קבוצת לוחמים יהודים, שעזבו את הגטו ליערות. עם סיום המלחמה תעד דתנר את "המלחמה לחיסול גטו ביאליסטוק". בסוף שנות הארבעים עבר דתנר לעבוד במכון ההיסטורי היהודי בווארשה. דתנר נפטר ב-1989 ונקבר בבית הקברות היהודי בווארשה. 

מבין בוגרי הגימנסיה המפורסמים: יצחק (יזרניצקי) שמיר וחייקה גרוסמן. 

בתקופת הכיבוש הסובייטי (1941-1939) הוסב שם הגימנסיה ל"בית ספר מס' תשע", שפת ההוראה הייתה יידיש וחל איסור על שימוש בשפה העברית. 

סנטוריום T.O.Z בביאליסטוק

סנטוריום T.O.Z (רחוב Fabryczna 27)

החברה לשמירת בריאות האוכלוסייה היהודית או בקיצור  T.O.Z נוסדה בפולין בשנת 1921. בשנת 1923, כאשר פרצה ברחבי פולין מגפה, שגרמה למותם של ילדים יהודים רבים, הוקמו סניפים של הארגון ברחבי פולין. הארגון התמחה בטיפול במחלות עור, עיניים ושחפת והקים מספר בתי חולים, שהיו תחת ניהולו. בשנת 1939 ניהל הארגון 400 מרפאות ומכונים ב-50 ערים שונות והעסיק 1000 מועסקים בהם: רופאים, אחיות וסטודנטים. הארגון חוסל על ידי הגרמנים בשנת 1942. 

הסנטוריום בביאליסטוק הוקם על ידי הלנה טריילינג. בתקופת הגטו שימש המבנה כבית החולים של הגטו. מבנה בית החולים היה האתר האחרון, שבו התבצרו  המורדים בהתנגדות של אוגוסט 1943.

על האירועים באותו יום כותבת הד"ר שרה בנדר את הדברים הבאים: "ביום שישי, 20 באוגוסט, נפלו עמדות המחתרת האחרונות ברחובות צ"פלה ופאבריצ'נה. טננבוים ומוסקוביץ נסוגו לבית-החולים היהודי שברחוב פאבריצ'נה-שבו התרכזו אחרוני היהודים בגטו, מאות במספר. חלקם, כ-300 נפש, היו חולים ופצועים, ויתרם נמלטו אליו בתקווה להינצל, כפי שהיה ב"אקציה" בפברואר. פינוי בית-החולים התבצע באכזריות מחרידה, חולים שלא היו מסוגלים ללכת נורו והוכו במיטותיהם. ילדים הושלכו מן הקומה השלישית של הבניין. פרידל  עצמו נכנס לתוך בית-החולים ופיקח בברוטאליות על גירוש התינוקות, הילדים, החולים והפצועים. לאחר שהבניין פונה, הצטוו הרופאים היהודים לנקות את בית-החולים ולסדרו, וכשסיימו הועברו לנקודת הגירוש בפטראשי." 

הגימנסיה על שם זיגמון אוגוסט

הגימנסיה על שם זיגמון אוגוסט: Zygmunt August (רחוב Warszawska 8)

אחד מהתלמידים המפורסמים של הגימנסיה, בין השנים 1873-1869, היה אליעזר לודוויג זמנהוף, ממציא שפת האספרנטו, עליו ארחיב בהמשך, ובן דודו שנשא את אותו שם. בוגר מפורסם נוסף הוא אוסיף דימוב (Osip Dymov).

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם תוכנית הלימודים של בית הספר שמה דגש על מקצועות הומאניים ופטריוטים. בית-הספר הכשיר את בוגריו להיות משרתי ציבור. בית-הספר היה קשור לכנסיה הקתולית, אולם זה לא מנע מתלמידים, בני דתות אחרות, ללמוד בו.

כיום משמש המבנה כמוזיאון המספר את סיפורו של בית-הספר. בין הממצאים המוצגים בו רשימת בוגרי בית-הספר בין השנים 1939-1919. מבין 565 הבוגרים 46 הם יהודים.

אוסיפ דימוב

אוסיפ דימוב הוא השם הספרותי של יוסף פרלמן, סופר, מחזאי ועיתונאי יהודי, שנולד בביאליסטוק בשנת 1878. אביו של אוסיפ היה סוחר ואחיו מחבר ספרי מדע פופולארי. אוסיפ התחיל את דרכו ככותב טורים בעיתון אומנות ותיאטרון. בשנת 1913 היגר אוסיף לארצות הברית.

אוסיפ כתב סיפורים קצרים, מאמרים רבים בעיתונות ו-25 מחזות. מבין המפורסמים שבהם: "שמע ישראל", העוסק בפוגרום ביאליסטוק משנת 1906,

ו-Bronx Express" ", שנכתב במקור ביידיש, תורגם לאנגלית והוצג בברודווי בשנת 1927. המחזה עוסק בהגירה היהודית ממזרח אירופה לאמריקה. עבודות רבות של אוסיפ נכתבו ביידיש. בין השנים 1932-1927 עבד אוסיפ בגרמניה. עם עליית הנאצים לשלטון הוחרמו עבודותיו. אוסיפ נפטר בארה"ב בשנת 1950.

ארמון טריילינג

ארמון טריילינג: Trylling (רחוב Warszawska 7)

ישראל טריילינג הקים ב-1863 את חברת Tryling&Son, שעסקה ביצור בדים ושמיכות. בתי החרושת של המשפחה היו ברחוב ליפובה ו-Nowy Swiat בביאליסטוק.

הארמון החל להיבנות על ידי הלנה וחיים טריילינג בשנת 1898. שנה לאחר תחילת העבודות חיים נפטר באופן מפתיע, והלנה המשיכה את השלמת הבנייה, כשהיא קובעת את ראשי התיבות של שמה ושל שם המשפחה, E.T  בכניסה לבית. משפחת טריילינג מכרה את הבית לפני פרוץ המלחמה ועקרה לארה"ב.

מרכז זמנהוף

מרכז זמנהוף (רחוב Warszawska 15)

מרכז זמנהוף נפתח ב-15 בדצמבר 2009, ביום השנה ה-150 להולדתו של זמנהוף.

בית הכנסת שמואל בביאליסטוק

בית הכנסת שמואל (רחוב Branickiego 3)

בית הכנסת נבנה בשנת 1901 והוא נקרא על שמו של הרב שמואל מוהליבר, רב של קהילת ביאליסטוק בין השנים 1898-1883. בבית הכנסת התפללה קבוצת האינטליגנציה של הקהילה היהודית. בית הכנסת ניזוק במהלך מלחמת העולם השנייה ושוקם עם סיומה.

הרב שמואל מוהליבר

הרב שמואל מוהליבר נולד בליטא בעיירה גלובוקה שליד וילנה בשנת 1824. הוא למד בישיבת וולוז'ין, שם הוסמך לרבנות. בין השנים 1882-1881 היה מראשי תנועת "חיבת ציון". ב-1884 השתתף בועידת קטוביץ ושימש כנשיא הכבוד של הועידה.

הרב מוהליבר תמך ביוזמתו של בנימין זאב הרצל והעריך מאוד את ספרו "מדינת היהודים". בשנת 1893 עמדו "חובבי ציון" בפני משבר. כמה מפעולותיהם בארץ ישראל נכשלו מנהיג התנועה, ד"ר פינסקר, נפטר וקמה לתנועה התנגדות בקרב משכילים וחרדים כאחד. הרב מוהליבר יזם אסיפה מיוחדת, במהלכה הוקם מרכז חדש, בראשותו, אשר מתפקידו היה לעסוק בהסברה והפצת רעיונות התנועה. מרכז זה נקרא "מרכז רוחני" או בקיצור מזרח"י. מרכז זה קדם לתנועת המזרחי, שהוקמה מאוחר יותר על ידי הרב ריינס.

הרב שמואל מוהליבר היה רב של קהילות שונות בליטא ופולין, החשובות בהן: סובלאק, ראדום וביאליסטוק.

הרב מוהליבר הגיע לביאליסטוק בשנת 1883 ושימש כרב הקהילה. בזכות מאמציו קיבלה הקהילה שטח להקים את בית הקברות ברחוב Wschodnia. על אף מעורבותו של הרב בחיים הפוליטים והתרבותיים הוא לא זנח את אורח חייו האורתודוכסי. הרב מוהליבר נפטר ונקבר בביאליסטוק בשנת 1898. לאחר פטירתו הקימה קהילת ביאליסטוק אוהל על קברו, אשר נותץ בתקופת המלחמה.

בג' כסלו תשנ"ב הועלו עצמותיו לישראל ונטמנו בבית העלמין במזכרת בתיה ועל קברו הוקם אוהל בדומה, לזה שהיה בביאליסטוק. הרב מוהליבר היה האיש, ששכנע את הברון רוטשילד לפעול למען הישוב בארץ ישראל. התוצאה המיידית הייתה קמת המושבה עקרון, שלימים שונה שמה למזכרת בתיה על שם אימו של הברון רוטשילד.

הבית עם סימני המזוזה

הבית עם סימני מזוזה (רחוב Sienkiewicza 26a)

בחצר הפנימית של הרחוב, בית, על פי סימני המזוזה שבדלת הכניסה, ניתן לזהות שבבית שגרה בעבר משפחה יהודית.

הבית ברחוב Sienkiewicza 14

הבית ברחוב Sienkiewicza 14
הבית המפואר נבנה בין המאות ה-19 וה-20. זהו בית בן ארבע קומות בעל שתי חצרות פנימיות. בחצר הפנימית ניתן לראות בסיס למנורת תאורה עם סימן של מגן-דוד. כיום מאכלסת את הבית האקדמיה לתיאטרון.

בית משפחת זמנהוף

בית משפחת זמנהוף (רחוב Zamenhofa 26)

הבית הקיים במקום איננו הבית המקורי. שם הרחוב ניתן בשנת 1919. אליעזר לודוויג זמנהוף נולד בשנת 1859 כבן בכור בין 9 ילדים. סבו ואביו היו מורים לשפות. הוריו יעדו אותו ללמוד רפואה, אולם חלומו היה להמציא שפה בין-לאומית. זמנהוף הושפע מהרב-תרבותיות של העיר ביאליסטוק, שבמאה ה-19 ניתן היה לשמוע בה בליל של שפות: פולנית, רוסית, יידיש, אוקראינית, ביילורוסית, לטבית, גרמנית ועוד. זמנהוף פרסם את יסודות השפה ב-1887, לאחר עשר שנות עבודה.

אספרנטו, שמשמעותה תקווה, היא הרבה מעבר לשפה. זהו רעיון, שמטרתו לאחד את המין האנושי באמצעות תקשורת. המטרה הייתה, שהאספרנטו תהיה שפת עזר בינלאומית; שפה שנייה לכל אדם בעולם, לצד שפת האם.

שפת האספרנטו קלה, האלפבית של האספרנטו מבוסס על האלפבית הלטיני. השפה מכילה 16 כללי דקדוק ללא יוצאים מהכלל וכ-100 אלף שורשים. זמנהוף תרגם לאספרנטו יצירות מופת רבות מן הספרות העולמית, כולל התנ"ך, וחיבר שירה מקורית באספרנטו. בשנת 1905 נאם זמנהוף באספרנטו בקונגרס הראשון לאספרנטו, שנערך בבולון-סיר-מר שבצרפת.

הנאצים החרימו את שפת האספרנטו, היטלר ראה בשפה הבינלאומית מזימה יהודית להשתלט על העולם. על אף שזמנהוף לא הצליח להגשים את חלומו יש כיום בעולם כ-1.5 מיליון דוברי אספרנטו.

זמנהוף נפטר בשנת 1917 ונקבר בבית הקברות היהודי ברחוב אוקופובה בוארשה.

לוח זיכרון לזכרו של יצחק מלמד

לוח זיכרון לזכרו של יצחק מלמד (רחוב Malmeda 10)

בינואר 1943 ביקשו הגרמנים לפנות חלק מיהודי גטו ביאליסטוק. אפרים ברש, ראש היודנראט בפועל, האמין שבכוחו יהיה לשכנע את הגרמנים לצמצם את מספר המגורשים, מ-17,600 לכדי 6,300. ב-5 בפברואר נכנסו לגטו 80 אנשי גסטאפו ושוטרים גרמנים חמושים, שהגיעו לבנין היודנראט כדי לגייס את השוטרים היהודים אולם אלו סירבו לשתף פעולה. יהודים רבים הסתתרו. עד הבוקר הצליחו הגרמנים לאסוף רק כ-500 איש. תוך כדי משימת איסוף היהודים התיז יצחק מלמד, פליט יהודי מסלונים, על חיילים גרמנים חומצה גופרתית. חייל, שנפגע בעיניו מהחומצה, פתח באש והרג חייל גרמני בשגגה. בתגובה לקחו הגרמנים 100 יהודים וירו בהם למוות. הגרמנים איימו, שאם מלמד לא יוסגר, הם ימשיכו להוציא להורג יהודים נוספיםץ ב-7 בפברואר הוסגר מלמד לגרמנים. הוא נתלה למחרת בחזית בנין היודנראט שהיה במקום בו נמצא היום לוח הזיכרון. מלמד נקבר בבית הקברות של הגטו.

• במפגש הרחובות Malmeda ורחוב Bialowny נמצאת גינה קטנה ובמרכזה פסלו 

של זמנהוף.

• בזמן המלחמה היה השער הראשי של הגטו ביציאה מרחוב Malmeda לרחוב  Lipow 

בית הכנסת הגדול בביאליסטוק

בית הכנסת הגדול (רחוב Suraska)

בית הכנסת הגדול היה בליבו של הרובע היהודי העתיק של ביאליסטוק (Shulhof). בנייתו של בית הכנסת החלה ב-1909 והסתיימה בשנת 1913. אדריכל בית הכנסת היה שלמה יעקב רבינוביץ. בבית הכנסת התפללו גברים ונשים יחד, כשהגברים יושבים באולם המרכזי של בית הכנסת והנשים בשלושה אגפים, שהקיפו את אולם התפילה המרכזי. בבית הכנסת הייתה מקהלה ועוגב והיו מתפללים בו בימי שבת, בחגים ובחגים פולניים לאומיים. באירועים לאומיים השתתפו בתפילה מנהל המחוז וראש העיר. בסיום התפילה שרו את "התקווה" ואת ההמנון הפולני. הרב האחרון של בית הכנסת היה ד"ר גדליה רוזנמן, עליו הטילו הגרמנים,  מאוחר יותר, להקים את היודנראט.

ב-27 ביוני 1941 נכנסו שתי פלוגות גרמניות של גדוד 309, שכיתרו את כיכר העיר ובית הכנסת. יהודים רוכזו בכיכר העיר, אחדים נורו והאחרים, כ-800 נפש, הוכנסו לבית הכנסת, שהועלה באש. על אירוע שריפת בית הכנסת הגדול כותב המורה להיסטוריה ד"ר שמעון דתנר (היה מורה להיסטוריה בגימנסיה העברית): 

"בית הכנסת בער כמה ימים. עובדה ראויה לציון קרתה אצל יהודי ביאליסטוק באותו "יום שישי השחור". השרת הפולני של בית הכנסת (שמו לא ידוע) ניצל התרשלות רגעית של הגרמנים, פתח אשנב בקיר האחורי ודרכו נמלטו כעשרים יהודים, ביניהם ניצל גם פסח פריינט, הגיס של ליטבינסקה הנ"ל. פריינט נספה כמה ימים אחרי כן בין הרוגי "יום החמישי". בלהבות של בית הכנסת הגדול נספו, בין היתר, ד"ר קראצובסקי המוכר לכל, הרוקח פולאק הצולע, שחקן השח המעולה זאבלודובסקי והבדחן הפופולארי אלטר שטיינברג. היבול של יום השישי השחור- כ-2000 הרוגים, שכונת השולהוף שרופה ואיתה הרחובות חאזאנוביץ, שקולנה, צ'מנה, גלוחה, סטולארסקה, זאמויסקה, סופראשיסקה, מיודובה, שלדז'ובה, בז'וזובה, ורסאלסקה, סוחה, אורדינצקה. רחוב ליגיונובה, שוק הדגים וכיכר קושצ'ושקו ניזוקו מאד." 

באוגוסט 1995 נחנכה אנדרטה במקום בו עמד בית הכנסת, האנדרטה כוללת שריד ממתכת מאחת מהכיפות שעיטרו את גג בית הכנסת וקיר ועליו הכיתוב בפולנית, אנגלית ועברית:

"בית קדשנו ותפארתנו היה לשרפת אש.

  2000 יהודים נשרפו בו חיים ע"י הצוררים הנאצים 27.6.1941"  

בית הקברות לרבנים בביאליסטוק

בית הקברות לרבנים (רחוב Kalinowskiego ) 

(כיום נמצא במקום הפארק המרכזי)

על פי Jan Glinka, היסטוריון מקומי, נהגו היהודים לקבור את רבני ונכבדי הקהילה בבית קברות נפרד. בית הקברות נבנה ב-1761 או 1764, השנה המדויקת לא ברורה. בין הקבורים בבית הקברות: הרב קלמן, שנפטר ב-1789, הרב החסידי משה וולף, שנפטר בשנת 1830 ועוד. הגרמנים הרסו את בית הקברות בשנת 1941. לאחר סיום המלחמה הוקם על שטחו של בית הקברות ההרוס פארק מרכזי. בחזית הפארק אנדרטה לזכר הנופלים במלחמת העולם השנייה. 

בית הקברות היהודי הראשון של ביאליסטוק הוקם בסמוך ל-Rynek Kosciuszki של היום מאחורי בית מספר 7. היות ובית הקברות היה ממוקם במרכז העיר דרש בעל העיר, האציל יאן קלמנס ברניצקי, מהיהודים להזיז את בית הקברות למקום אחר, כיום במפגש הרחובות Marianskiego  ו-Plac uniwersytecki. במאה ה-19 נבנו על שטחו של בית הקברות המקורי שכונות.

בית הכנסת פיאסקובר בביאליסטוק

בית הכנסת Piaskower   (רחוב Piekna 3)

שמו של בית הכנסת על שם הרובע הסמוך Piaski. בית הכנסת נבנה בשנת 1890. בית הכנסת נפגע בזמן המלחמה ושוקם באופן חלקי עם סיומה. בשנות החמישים שימש המבנה כבית קולנוע, תיאטרון ומרכז קהילתי. עד לשנות ה-70 שימש המבנה כמקום מפגש לארגוני תרבות יהודיים בפולין. מאז שיקומו הסופי בשנת 1995 משמש חלק מהמבנה את ארגון חובבי האספרנטו. במקום מתקיימים קורסים לאספרנטו.

רובעים ורחובות

רובעים: Chanajki, Piaski 

רחובות: Mlynowa, Grunwaldzka, Kijowska, Mlawska, Cieszynska, Augielska, Sosnowa, Rynek-Sienny

רובעים Piaski ו-Chanajki היו הרובעים העניים של הקהילה היהודית. שני הרובעים הוקמו במאות ה-18 וה-19 וכללו בתי עץ ומבני אבן, רחובות הרובעים היו צרים, מסריחים והעליבות צצה בכל פינה. חלק מהמבנים המקוריים עומדים עד היום. כיום עוברים הרובעים תהליך של שיקום, כדאי להתרכז ברחובות: Mlawska 

ו-Kijowska  

בית ספר "תרבות" בביאליסטוק

בית ספר "תרבות" (רחוב Lipow 41d)

רשת החינוך "תרבות" הייתה רשת של בתי ספר עבריים-ציוניים, שפעלו במזרח אירופה, במיוחד בפולין בין שתי מלחמות העולם. מקורם של בתי הספר העבריים ב"חדרים המתוקנים", שהפעילו "חובבי ציון" ברוסיה בשלהי המאה ה-19. עם נפילת הצאר הרוסי, במהפכת פברואר 1917, בוטלו ההגבלות על היהודים. במסגרת ועידה של "אגודת חובבי שפה" הוסב שמה ל"תרבות". תוך זמן קצר יחסית הוקמו כ-200 מוסדות השכלה, שכללו: גני ילדים, בתי ספר מקצועיים, גימנסיות ואוניברסיטה. אנשי רשת החינוך "תרבות" ביקשו להקים בתי ספר, ששפת הלימוד בהם תהיה עברית, כדי לעודד את תחיית השפה העברית, בתי ספר ציוניים, מתוך מטרה, שהבוגרים יעלו לארץ ישראל ובתי ספר חילוניים (לא אנטי-דתיים), שבהם ניתן דגש ללימוד המסורת היהודית. בבתי הספר של רשת תרבות למדו גם לימודים כלליים, שכללו: לימוד השפה הפולנית, היסטוריה וגיאוגרפיה של פולין, כדי לסייע לבוגרים להסתדר ולהכיר את פולין. כמו כן, לימדו מקצועות פרקטיים כמו: מלאכה, טבע, חקלאות וספורט. בבתי הספר של רשת החינוך "תרבות" לימדו בשיטות לימוד מודרניות. על פי נתוני הג'וינט כללה רשת החינוך "תרבות" בשנת 1936: 269 מוסדות חינוך שונים, 1,400 מורים, ו-44,780 תלמידים. רוב המורים והתלמידים היו בני המעמד הבינוני ומיעוטם בני פועלים. בוגרי רשת החינוך "תרבות" היוו כ-60% מכלל העלייה החלוצית לארץ ישראל. 

בסמוך לבית ספר תרבות, ברחוב Lipowa 41 מבנים אפורים בהם הייתה גימנסיה יהודית, בית ספר למלאכה ושני גני ילדים, האחד פולני והשני יהודי בתקופת המלחמה.  

ארמון נוביק

ארמון נוביק (רחוב Lipowa 35)

חיים נוביק היה תעשיין טכסטיל יהודי. חיים הקים בביאליסטוק את מפעל הטכסטיל המתקדם ביותר, מבחינה טכנולוגית,  בזמנו. המפעל  ייצר  בדים וכובעים. חיים בנה את הארמון בין השנים 1910-1900. בקומה הראשונה של המבנה הייתה חנות בדים משובחים, בגדים וכובעים מפוארים. חיים נוביק נפטר בשנת 1925 והארמון נשאר בידי המשפחה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. בספטמבר 1939 הפך הארמון להיות מפקדת ההגנה של העיר, ובהמשך לבית חולים צבאי. כיום משמש המבנה כלשכת הגיוס של צבא פולין.

בית יעקב שפירו

ביתו של העיתונאי היהודי יעקב שפירו (רחוב Lipowa 33)
העיתונאי היהודי, יעקב שפירו, נולד בשנת 1897. שפירו היה מעריץ נלהב של זמנהוף ושפת האספרנטו. בשנת 1921 הקים שפירו את אגודת חובבי האספרנטו ביאליסטוק. בכוונתו היה להקים מוזיאון לזכר זמנהוף בבית בו נולד, ואנדרטה מעוצבת כמגדל בבל. שפירו ובני משפחתו נרצחו ב-12 ביולי 1941, כאשר הגרמנים רצחו כארבעת אלפים יהודים במהלך שלושה ימים. היהודים נרצחו ונקברו ביער Pietrasze, הניצולה היחידה מהמשפחה הייתה אחותו של שפירו והבת שלה.

בית הכנסת ציטרון בביאליסטוק

בית הכנסת Cytron  (רחוב Warynskiego 24a)

בית הכנסת נבנה בשנת 1936 על ידי תעשיין טכסטיל יהודי, מעשירי ביאליסטוק, בשם Cytron. בית הכנסת היה מפואר. חלקו הפנימי היה מצופה בעץ ועליו עיטורים וסמלים יהודיים. עד שנות ה-60 המאוחרות שימש המבנה כמרכז קהילתי של הקהילה היהודית. בשנות ה-70 עבר המבנה שיפוץ וכיום הוא משמש כגלריה לאומנות. 

רחוב Warynskiego 1-11

רחוב  Warynskiego בין המספרים 1-11

בעבר חצה הרחוב את הרובע היהודי, היה זה רחוב של בתי דירות, הדירות העליונות שימשו למגורים בעוד הדירות במפלס הרחוב פנו לחצר האחורית ושימשו כחנויות ובתי מלאכה. הבתים ברחוב כיום הם בתים מתקופה של לפני המלחמה ומתקופת הגטו. כיום מחולק הרחוב לשני חלקים כשמפרידה ביניהם צומת גדולה של רחוב Pilsudskiego .