מיידנק

מיידנק Majdanek היה מחנה השמדה נאצי, הממוקם כארבעה קילומטרים ממרכז העיר לובלין בפולין. שלא כמו מחנות ריכוז והשמדה נאציים אחרים, מיידנק לא הוחבא ביער מרוחק או הוסתר על ידי מכשולים טבעיים, וגם לא הוקף ב"אזור בטחון".

המחנה הוקם בנובמבר 1941 בפקודתו שלהיינריך הימלר, לאחר שזה ביקר בלובלין ביוליאותה שנה. מיידנק היה מחנה שבויים של האס אס, תחת פיקודו של קארל אוטו קוך. בפברואר 1943 הוא הוסב למחנה ריכוז.

השם ניתן למחנה ב-1941 על ידי תושבים מקומיים, שלבטח ידעו על קיומו, והוא מבוסס על שמו של המחוז מיידנק טטרסקי בלובלין. השם הגרמני המקורי של המחנה היהKonzentrationslager Lublin (מחנה ריכוז לובלין).

בשיא פעילותו, הוא הכיל 50,000 אסירים. בחודשים הראשונים של 1942, נעשו ואושרו תכניות להרחיב את מיידנק כך שיכיל עד 250,000 אסירים. בין אפריל 1942 ליולי 1944, התבצעה במיידנק השמדה בתאי גזים ובמשרפות. הקורבנות נרצחו עם הגעתם למחנה. מספר הנספים נאמד ב-200,000 כולל יהודים (כ-60,000), שבויי מלחמה סובייטיים, ופולנים. 

מיידנק סיפק עובדי כפייה למפעלי תחמושתו למפעל הנשק שטייר-דיימלר-פוך.

המחנה פוזר ביולי 1944 כחלק ממבצע 1005, אך נהרס רק באופן חלקי עד למועד הגעתו של הצבא האדום אליו. למרות ש-1,000 אסירים נלקחו ממנו בצעדת מוות, הצבא האדום מצא אלפי אסירים שעדיין נותרו במחנה ושפע עדויות לרצח ההמוני שבוצע שם, ביניהן תאי גזים, משרפות וצריפי אחסון ומגורים.

המחנה נפתח ב 16 בפברואר 1943 ושוחרר ע"י הסובייטים ב 22 ביולי 1944.

המקור: ויקיפדיה

איך מגיעים

מהכיכר שבמרכז לובלין ניסע לכוון דרום מזרח ברחוב Fabricezna שמתחלף בצומת הבאה ל Droba..Majdanka ניסע לאורך הרחוב כ 4 קמ' עד שנראה מימיננו את האנדרטה לזכר קורבנות מיידנק. האנדרטה בולטת מאד בשטח בשל צורתה הגסה והמיוחדת ומיד לאחריה נפנה ימינה ונחנה את הרכב ברחבה שליד המוזיאון.

אם הגענו ברכבת ללובלין מוורשה [2.16] קרקוב [4.25] נעלה על מונית ונבקש מהנהג שיוריד אותנו בחנייה שליד המוזיאון. מחיר הנסיעה כ 12 זלוטי. נוכל להגיע גם באוטובוס ישיר מס' 28 היוצא מתחנת הרכבת. וכן באוטובוסים 153,156,158 ואוטובוס מס' 23 היוצא ממרכז העיר.

חובבי הליכה יוכלו לצעוד כ 40 דקות מתחנת הרכבת דרך רח' Droba..Majdanka

מידע שימושי

כתובת: ul. Droga Męczenników Majdanka 6720-325 Lublin

טלפון: (0 81) 74-426-40; 74-426-47; 74-426-48; 74-426-49

פקס: 74-405-26

דואר אלקטרוני: archiwum@majdanek.pl

אתר אינטרנט: www.majdanek.pl

שעות פתיחה: חלקים שונים במחנה נפתחים בימים ושעות שונים בעונות שונות.

תא הגזים, צריף 45 המכיל את מודל המחנה, צריפים 52 ו 53 המכילים תצוגת נעלי אסירים, שדה 3 והקרמטוריום פתוחים כל יום בין 08:00-15:00 בחודשים אוקטובר - אפריל ו 08:00-18:00 בחודשים מאי-ספטמבר.

התערוכה ההיסטורית 'מיידנק' בצריפים 43 44 פתוחים כל יום למעט יום שני וחגים בשעות 08:00-15:00 בחודשים מרץ-אפריל ואוקטובר-נובמבר. 08:00-18:00 בחודשים מאי-ספטמבר. סגור מה 1 בדצמבר ועד ה 28 בפברואר.

ביקורים מיוחדים אפשר להסדיר כמה ימים מראש באמצעות המחלקה החינוכית במחנה טלפון: 48-81-7441955

Maria Wiśnioch, M.A.e-mail: edukacja@majdanek.pl tel. 74-419-55; 74-426-48 ext.12

כניסה: חופשית.

הערה: אין כניסה לילדים מתחת לגיל 14.

זמן מומלץ לסיור: 3 שעות.

קישורים

מיידנק אלבום צילומים

הר האפר במיידנק

מדרום למחנה בסמוך לקרמטוריום וליד שוחות/בורות הירי הוקמה אנדרטה המכסה על הר אפר אדם במשקל 7 טון שנאסף, הוערם וכוסה עפר. האנדרטה היא מבנה עגול עשוי בטון גס מקורה בכיפת בטון הנתמכת על כמה עמודים ומגנה על אפר ועצמות אדם שנאספו מהסביבה והוערמו במרכז האנדרטה.

הקרמטוריום במיידנק

מדרום למחנה הוקם הקרמטוריום. בתחילה חוסלו אנשים בירי ביער הסמוך. לאחר הקמת מתקני ההרעלה בגז והמשרפה, נעשתה ההשמדה במתקנים אלה. לאחר ההרעלה הועברו הגוויות על ידי האסירים למשרפה. התפוקה היומית כ-100 גוויות ליום. המשרפות פעלו יום ולילה. לאחר המתת הקורבנות טפלה יחידה מיוחדת בעקירת שיני הזהב מפי הגוויות.

בעת כניסת הרוסים למחנה נמצאו עצמות אדם ליד פתחי התנורים ואפר אדם בתנורים.

טרבלינקה

כתבה: רחלי יהושע

טרבלינקה מחנה השמדה, אחד משלושת המחנות שהופעלו במסגרת "מבצע רינהרד". הוקם בצפון מזרח פולין ארבעה ק"מ מן הכפר ותחנת הרכבת טרבלינקה, לא רחוק ממאלקיניה Malkinia שבה נמצאת תחנת רכבת על קו מסילת הברזל הראשית ורשה – ביאליסטוק. תחנת רכבת קטנה במרחק של 80 ק"מ צפונית מזרחית מוורשה, כ 4 ק"מ משם הוקם המחנה. בסוף מאי תחילת יוני 1942 החלו בהקמת מחנה ההשמדה ועד 22 ביולי 1942 הושלמה בנייתו. מקום המחנה היה באזור דליל אוכלוסין, מכוסה יער, ומוסתר בחורש סביב. המחנה היה בנוי בצורה מלבנית, אורכו 600 מטרים ורוחבו 400 מטרים. גדר תיל כפולה הקיפה את המחנה. הגדר הפנימית הייתה שזורה בענפי עצים שהסתירו מבחוץ את שטח המחנה ואת הנעשה בתוכו. מגדלי שמירה בגובה של כשמונה מטרים הוצבו בפינת המחנה ולאורך הגדרות.

המחנה חולק לשלושה אזורים.
א. איזור המגורים - מחנה המגורים.
ב. איזור הרציף – איזור הקבלה.
ג. אזור ההשמדה – מחנה המוות, גודלו 250 מ' על 250 מ' מכונה גם המחנה העליון – למחנה עצמו יש עליה קטנה. איזור ההשמדה מחולק לשניים:

- איזור המצבות – 17,000 אבנים ממוקמות על בורות הקבורה והרצח.

- איזור האנדרטה המרכזית – האנדרטה ממוקמת במקום בו עמדו תאי הגזים.

Reconstruction of Treblinka: Summary Overview.
 september 17 2006 . Holocaust History   Project . 10 Jan 2007l.

בניגוד לבירקנאו – אושוויץ ומאידנק, לכשנגיע לטרבלינקה לא נראה בשטח זכר למה שהיה, כאן בטרבלינקה נצטרך להיעזר במפה ולדמיין את המקום ותוך כדי הליכה באזור מגורי השומרים, הרציף, התחנה ובים המצבות נלך ונדמיין.

- איזור המגורים הוא איזור המגורים של אנשי ה S.S. והזקיפים האוקראינים, המשרדים, המרפאה, המחסנים ובתי המלאכה. בשטח מגודר ומופרד נמצאו צריפי המגורים של האסירים היהודים.
- איזור הרציף – המסילה, איזור הקבלה. לאזור זה הובאו המשלוחים ובתוכו נעשו הפעולות השונות לפני שהקורבנות הובלו לתאי הגזים.
- איזור המצבות – איזור ההשמדה או המחנה העליון.
- איזור תאי הגזים – האנדרטה המרכזית והבורות – בורות הקבורה. 

איך מגיעים

מוורשה ניסע צפונה בכביש ארצי E67 עד אוסטרוב מזובצקהOstrów Mazowiecka דרך מרכז העיר ניסע על כביש 677 לכוון מלקיניה Malkinia נמשיך דרומה, נחצה את הבוג Bug ונמשיך עד לטרבלינקה. נתקדם עד שנראה מימיננו את הכניסה לאתר מחנה טרבלינקה. נפנה ימינה ונחנה את הרכב ברחבה שליד ביקתת השומר.

חלופה נוספת היא לנסוע בכביש מספר 8 [E67] לביאליסטוק עד שנגיע לכביש 694 הנמצא 17 ק"מ אחרי וישקוב Wyszkow בצומת מוצב שלט המורה ימינה לכיוון טרבלינקה. ניפנה ימינה ונמשיך בנסיעה. הנסיעה מכאן היא באזור יער יפהפה ושקט, שכמעט ואינו מיושב. במהלך הנסיעה נעבור בעיירה ברוק Brok שבה היה ישוב יהודי לפני השואה. אחרי העיירה ברוקBrok שוב מורה השלט ימינה ועד מהרה נגיע למחסום רכבת , לפניו נמצא גשר הבנוי על נהר הבוג. על גשר צר זה מונחת מסילת ברזל, 

אותה מסילה שהובילה להשמדה בטרבלינקה את יהדות וורשה, ביאליסטוק, גרודנו, צ'נסטוחובה ויהודים מאוסטריה, בולגריה, בלגיה, גרמניה, הולנד, יוון, וצרפת. נסיעה קצרה אחרי הגשר תביא אותנו לכפר טרבלינקהTreblinka. משמאל נמצאת תחנת הרכבת. לכאן הובאו רכבות הגרוש, כאן עוכבו חלק מהרכבות לפי קצב ההשמדה שהתנהל במחנה. המסילה שהובילה את הקרונות לתוך המחנה לא קיימת יותר. כביש צר מוליך ימינה למגרש החניה.

אם הגענו ברכבת מוורשה למלקיניה [1.0 ש'] נעלה על מונית ונבקש מהנהג שיוריד אותנו בחנייה שליד המחנה. מחיר הנסיעה כ 12 זלוטי.

האוטובוס הראשון מלקיניה - טרבלינקה יוצא ב 08:55 האוטובוס שחוזר מטרבלינקה יוצא רק ב 15:15 וב 18:25 זהו קו מאסף המעלה ומוריד נוסעים במקומות רבים. אם החלטנו לצאת באוטובוס הבוקר יש אפשרות שניתקע שם הרבה שעות או שנוכל לצעוד ברגל כ 1:40 ש'.

במגרש החנייה נמצאת חנות קטנה. חנות זו היא גם מעין משרד קטן וניתן על פי בקשה לשמוע וגם לרכוש קלטת בעברית או באנגלית ובה הסבר על המחנה. כמו כן אפשר לקנות את מפת המחנה, את מפת אתר ההנצחה, לקנות חומר תיעודי, גלויות וקלטות וידאו. אחרי ההסבר בעברית, באנגלית ובעוד כמה שפות, נתחיל בסיור. בכניסה למגרש החנייה נמצאים שירותים כימיים.

מידע שימושי
כתובת: למידע בלבד אין זו כתובת המחנה, Gedenkstatte Treblinki'
08-330 Kosow Ladci Poland
טלפון: 48+417-879076
פקס: 48+25-242.24
מנהל: Mr. Edward Kopowka
דואר אלקטרוני: אין
אתר אינטרנט: אין
שעות פתיחה: מ 09:00 עד רדת החשכהכניסה: חופשית.
הערה: אין.
זמן מומלץ לסיור: 1 שעה.

קישורים
מדריך טרבלינקה באנגלית 
טרבלינקה בעקבות משפט דמאניוק - מאמר, רחלי יהושע
טרבלינקה מאמר מיד ושם [קובץ PDF]

טרבלינקה - רציף הקבלה

נלך לאורך אבני הבטון המסמלות את תוואי המסילה ונגיע לרציף - הרמפה, למקום שבו הייתה תחנת רכבת מדומה, צריף קבלה. נעצור ונביט לכיוון המחנה העליון, לכיוון האנדרטה הגדולה.

הרכבת מגיעה לרמפה, לרציף הקבלה. בשלב הראשון היהודים לא מבינים מה קורה, הם רואים צריפים מחסנים (לאחסון רכוש הנרצחים) אלה הם צריפים שלא נראים כמחסנים אלא כתחנת רכבת, יש שעון המראה את השעה, יש קופה לקניית כרטיסים, אדנית לנוי. משרד מנהל התחנה, לוחות זמנים של רכבת, חיצי הפניה, הודעות על מועד יציאתן של רכבות לכאן ולכאן, כל שצריך כדי שההונאה, הבלוף יהיה מושלם. יש גם שלט לקוראי גרמנית ופולנית המספר כי הגיעו למחנה מעבר, "אתם באים מהגטו, מהלכלוך, מהמגפות והמחלות ובטרם תיסעו למזרח אתם צריכים לעבור חיטוי ומקלחת." בנוסף לכך נתבקשו היהודים "לגשת לקופה, להפקיד בה את רכושם כולל חפצי ערך, יהלומים, דולרים, ולקבל קבלה על מנת שיוכלו לקבל בחזרה את רכושם כאשר יחזרו מהמקלחת ומהחיטוי לקראת הנסיעה מזרחה" (לכאורה).

המשלוחים היו מגיעים לעיתים קרובות בשעה 6:00 בבוקר לא הייתה שעה קבועה, משלוח אחד ב 6:00 בבוקר אחר כך עוד משלוח בצהריים, או עוד אחד מאוחר בערב. המשלוחים היו מגיעים למלקיניה ונכנסים לשלב של המתנה. אחר כך יצאו מתחנת הרכבת של מלקיניה לתחנת הרכבת של טרבלינקה. שם בתחנה האומללים חיכו, הם בכו, הם בקשו מים, הם גססו, לפעמים הם היו עירומים לגמרי בתוך הקרונות, לפעמים היו בקרון עד 170 איש.

המרחק בין שתי התחנות הוא 10 ק"מ בערך. טרבלינקה הייתה עיירה קטנה ובשל כך הייתה בה תחנת רכבת קטנה ולא נחשבת, בשל משלוחי היהודים עלתה חשיבותה. בכל משלוח היו 30 – 50 – עד 60 קרונות שחולקו לקבוצות של 15 – 20 קרונות שנסעו למחנה והוסעו אל הרמפה. שאר הקרונות נשארו בהמתנה, עמוסים בני אדם, בתחנת הרכבת בטרבלינקה. האשנבים היו מכוסים בתיל, כדי שאיש לא יוכל לצאת. ועל הגגות היו "כלבי צייד צמאי דם", האוקראינים או הלטבים. כדי שהכול ילך מהר, נשמעו הקריאות: "צאו , צאו, מהר, מהר, מהר,!" תוך שעתיים חוסלה רכבת שלימה, תוך שעתיים הכול נגמר... ועם המוות שעתיים וחצי עד שלוש שעות. קשה להעריך בדיוק.

טרבלינקה - הלזרט

במסגרת ייעול תהליך ההשמדה הוקם גם "הלזרט". עם בואו של משלוח יהודים הוצאו ממנו כול אלה שלא היו מסוגלים ללכת במסלול הרגיל לתאי הגזים. נאמר להם שהם נלקחים ל"לזרט" ( LAZARETT , בית חולים), ואכן הם נלקחו למקום סגור שדגל ה"צלב האדום" התנוסס עליו. בתוך השטח הסגור היה בור והאנשים שהובאו פנימה נורו במקום בידי איש S.S. או בידי אוקראינים.

Laponder , p The 2004 Laponder Model. Retrieved January 9, 2007, from The 2004 Laponder Model Web site:http://www.death-camps.org/treblinka/laponder1.html

מפי ריכרד גלזר – ניצול טרבלינקה

ה"מרפאה" הייתה מקום צר,
קרוב מאוד לרמפה.
הובילו לשם את הזקנים.
אני עצמי הובאתי כדי לעשות זאת
מקום ההוצאה להורג הזה – ה"מרפאה" – "הלזרט"
היה תחת כיפת השמים,
ללא גג,
אך גם הוא היה מוסווה,
כדי שאיש לא יוכל לראות מה נמצא בתוכו.
הגישה לשם הייתה דרך מעבר צר, מאוד צר,
שדמה לצינור.
כמו מבוך קטן.
כשנכנסו, מצד שמאל,
ליד בקתה קטנה,
היה לוח עץ.
כמו קרש קפיצה...

וזו הייתה הטכניקה....
כי אסור לשכוח: זה היה צריך להתרחש מהר!
לקומנדו ה"כחולים" הייתה גם משימה:
להוביל את הזקנים והחולים
ל"מרפאה", כי
הם היו מעכבים את זרם האנשים
לתאי הגזים.
עם הזקנים זה היה לוקח זמן רב מדי.
הגרמנים היו אלה שהחליטו
לשלוח זה או אחר ל"מרפאה".
היהודים מקומנדו ה"כחולים"
היו רק "מכשיר הביצוע":
הם הובילו את האנשים לעבר ה"מרפאה".
העבירו אותם לשם על אלונקות?
נשים זקנות, ילדים חולים,
ילדים שאימם הייתה חולה,
או ילדים שנתלוו לסבתא זקנה מדי,
ונשלחו יחד עם הסבתא,
כיוון שלא ידעו מהי ה"מרפאה".
דגל לבן עם צלב אדום הונף עליה.
הוביל לשם מעבר.
כל זמן שהם הלכו, הם לא ראו כלום
ואחר כך...
הם גילו את המתים בתוך הבור.

ואז הם הוכרחו להתפשט,
להתיישב על תל החול
והרגו אותם בכדור בצוואר.
הם נפלו לתוך הבור.
תמיד בערה אש בבור, אש –
שהוצתה מזבל, מנייר ומבנזין,
כי בני אדם הם חומר בעירה מצוין.
והיום...
עכשיו נדמה לי שזה ממש...
שזה היה בלתי אפשרי, ואף על פי כן
זו אמת.

מתוך "השואה" – קלוד לנצמן

טרבלינקה - אזור ההשמדה - האנדרטה המרכזית

אזור ההשמדה או המחנה העליון, כפי שכינוהו הגרמנים היה בחלק הדרומי – המזרחי של המחנה. שביל רחב ידיים מוביל אותנו אל האנדרטה המרכזית העומדת במקום בו היו תאי הגזים. שטחו של איזור ההשמדה היה 200 על 250 מטר בלבד והוא היה מגודר ומופרד משאר חלקי המחנה. היו בו שלושה תאי גזים, כול אחד היה בגודל של 4 על 4 מטרים. מנוע דיזל שהוצב בסככה, לא רחוק מהמבנה של תאי הגזים, החדיר לתוך התאים גז חד תחמוצת הפחמן באמצעות מערכת צינורות שחוברו לתקרת התאים ובקצה שלהם חוברו ראשי מקלחת רגילים, שיצרו, לשם הטעיה רושם של בית רחיצה.

הכניסה לתאי הגזים הייתה דרך פרוזדור שהיה בחזית הבניין. בין איזור הקבלה לאיזור ההשמדה הוליכה דרך צרה שגדרותיה משני צידיה היו שזורות בענפים, וכינויה היה ה"צינור", הגרמנים כינו אותה "הדרך לשמיים", היהודים כינו אותה "הדרך האחרונה" בדרך הזאת הובלו הקורבנות הערומים מהמקום שבו התפשטו לתוך תאי הגזים.

טכניקת ההשמדה הועתקה ממחנות בלז'ץ וסוביבור, שקדמו לטרבלינקה. ליורדים מהרכבת נאמר שהם הגיעו למחנה מעבר וממנו יישלחו למחנות עבודה, לכן לפני יציאתם להמשך הדרך עליהם לעבור רחצה במקלחות ובגדיהם יעברו חיטוי. בתום ההודעה הוכנסו היהודים למגרש המשלוחים, בשער הכניסה למגרש הופרדו הנשים מהגברים, גברים לצד ימין ונשים לצד שמאל. פעולה זו נעשתה במהירות תוך כדי ריצה, מכות וצעקות השומרים. הנשים והילדים הוכנסו לצריף בצד שמאל של מגרש המשלוחים. שם היה עליהם להתפשט, לגזוז את שער ראשם. ובזמן היותם עירומים נצטוו לרוץ דרך ה"צינור" לתאי הגזים. לאחר שנדחסו לתוך תאי הגזים, המוסווים כמקלחות, הופעל המנוע שהזרים חד – תחמוצת הפחמן. ובתוך פחות מחצי שעה נחנקו כולם. גוויות הנרצחים הוצאו מתוך התאים, הוטלו לבורות וכוסו.

מיד עם גמר רצח הנשים והילדים, נלקחו הגברים , שעד גמר רצח הנשים והילדים הוחזקו עירומים במגרש המשלוחים, גם הם נצטוו לרוץ דרך ה"צינור" אל תאי הגזים. תוך שעה עד שעתיים חוסל משלוח של 20 קרונות.

אולם במשך הזמן התברר שקיבולת תאי הגזים ששטחם הכולל היה 48 מ"ר מהווים צוואר בקבוק בתהליך ההשמדה. אי לכך הוחלט כמו בבלז'ץ ובסוביבור להוסיף תאי גזים חדשים. בתחילת ספטמבר 1942 החלו בבניית תוספת של 10 תאי גז חדשים שבנייתם הסתיימה בתחילת אוקטובר 1942 (לפי מקורות אחרים 6) שטחם הכולל היה 320 מטרים מרובעים. התאים נבנו בתוך מבנה לבנים שבמרכזו היה פרוזדור – הנרצחים נכנסו דרך הפרוזדור והגוויות הוצאו דרך דלתות שנפתחו מבחוץ.

רות דורפמן - תספורת

".... באותו יום עברו תחת ידי מאות נשים.

ביניהן הייתה עלמה צעירה ויפה מאוד, כבת עשרים.

הכרותינו נמשכה רק דקות קצרות, אך שנים ארוכות

לא יכולתי לשכוח אותה.

היא אמרה לי ששמה רות דורפמן, וכבר עברה את בחינות הבגרות,

היא הבינה יפה מה מחכה לה ולא הסתירה זאת ממני.

בעיניה היפות לא ראיתי כל פחד או עצבות, רק כאב וצער ללא גבול.

היא שאלה אותי כמה זמן יהיה עליה לסבול.

עניתי שרק רגעים מספר, ואז כמו אבן נגולה מעל ליבה ודמעות עמדו בעינינו.

לידנו עבר סוכומיל איש ה – S.S. שקטע את שיחתנו

ואני המשכתי לחתוך את שערותיה הארוכות העדינות כמשי.

כשסיימתי התרוממה מהשרפרף ושלחה לעברי מבט ארוך אחרון,

כמו הייתה נפרדת ממני ומעולם אכזר חסר רחמים,

ואט אט התרחקה בדרכה האחרונה.

לאחר רגעים אחדים שמעתי את רעש המכונה המייצרת את גז השריפה

ובדמיוני ראיתי את רות בתוך המון הגופות הערומות ללא רוח חיים."

(מרד בטרבלינקה – שמואל ווילנברג)

בצל תאי הגזים וקברות ההמונים – לא הרחק מתאי הגזים, עמדה לה תזמורת וניגנה, תזמורת שתחילתה בשלושה נגנים מיהודי סטוצק. הנגנים הועמדו לנגן ליד תאי הגזים, כדי שנגינתם תגבר על צעקות האנשים הרצים דרך ה"צינור" אל תאי הגזים.

טרבלינקה - הבורות

17,000 מצבות – אבנים, עומדות היום על שטח שהיה בעת ההשמדה בורות הקבורה של הנרצחים. 17,000 אבנים לזכר קהילות ישראל שחרבו. גודלה של האבן מסמל את גודל הקהילה שנרצחה.

בשלב הראשון קברו את הגופות כי עוד לא שרפו את הגוויות ולא היה קרימטוריום (בטרבלינקה לא היה קרימטוריום). אחרי שחיפוש הזהב מפיות הנרצחים נגמר, הועברו הגוויות אל תוך בורות ענקיים, בהם סדרו אותן שכבות שכבות, עד שהבורות התמלאו. בסוף פברואר תחילת מרס 1943 ביקר הינריך הימלר בטרבלינקה ובהתאם להוראותיו החלו במבצע שריפת הגוויות של הנרצחים. קברי ההמונים נפתחו, גוויות הנרצחים הוצאו ונשרפו במדורות ענקיות. העצמות רוסקו לחתיכות ונקברו שוב עם האפר בבורות הקבורה הקודמים. מבצע השריפה וטשטוש העקבות נמשך עד סוף יולי תחילת אוגוסט 1943.

דרומית למצבה המרכזית , מאחורי האנדרטה, במקום שבו היה אחד הבורות לשריפת גופות, נמצא כיום בור שריפה סמלי וסביבו אבוקות.

טרבלינקה - שער הכניסה

נתחיל את הסיור בשער הכניסה. אל שער הכניסה מוביל שביל אבנים. השער הוא סמלי, הוא בנוי מאבנים המספרות את סיפור המחנה בשפות שונות. האסירים לא זכו להיכנס דרך שער המחנה. שער זה שימש את הגרמנים והזקיפים האוקראינים בלבד. שער הכניסה היה השער של מחנה המגורים, אזור המנהלה ומגורי סגל ה S.S., איזור המגורים והשירותים של האוקראינים. בהמשכו של השער היה רחוב זיידל הרחוב הגיע עד גדר ההפרדה בין איזור המגורים לאזור ההשמדה.

טרבלינקה - איזור המגורים - רחוב זיידל

אם נמשיך ללכת ברחוב זיידל נגיע אל איזור המגורים. איזור המגורים כלל את כל המבנים שבהם התגוררו אנשי ה S.S . ועוזריהם האוקראינים. מבנים שבהם שוכנו המשרדים, המרפאה , המחסנים, ובתי המלאכה. היו כאן בין 90 ל – 120 אוקראינים, עיקר תפקידם היה לאייש את מגדלי השמירה, אחד מהם היה דימניוק – איוון האיום (לא הוכח בבית המשפט שהוא אכן איוון האיום).

במחנה גרו גם יהודים ויהודיות חסונים שחיו על זמן שאול, 

אלה היו הזונדרקומנדו של טרבלינקה. הם חיו באזור סגור ומסוגר שנקרא גטו. מספרם היה כ – 600 עד 700 איש ואישה. התחלופה הייתה מהירה. תנאי מגורים איומים וקשים, אנשים גרו בצפיפות נוראית, לא היו רופאים, מי שחלה נורה למוות בראשו. מי שנתגלה כחולה סיים בעצם את חייו. היהודים שעבדו בקבוצות עבודה נקראו קומנדוס, קבוצות עבודה אלה מנו כ – 20 עד 30 ואף 50 עד 150. הם בנו את הגדרות, עבדו בתנאים קשים ואיומים ללא שינה ומזון משביע, הם באו במגע עם ההולכים למות ונאלצו לשתוק, אסור היה להם לדבר עם אלה המגיעים ברכבות, הם פגשו חברים מהעיירה שלהם, מהעיר שלהם ובני משפחה וחל עליהם איסור מוחלט וחמור לדבר איתם בשל ההסוואה וההטעיה של הגרמנים. תחזוקת המחנה התבססה על בעלי מלאכה שחיו במחנה כאנשי תחזוקה: סניטרים ריססו נגד חיידקים, חלק מהם יצאו ליערות לכרות עצים, אחרים גידלו תפוחי אדמה על מנת שיהיה מה לאכול, הצורפים טיפלו בשיני הזהב ושלחו את הזהב לגרמניה. המחנה ניראה כמו מחנה צבאי מטופח.

היום איזור המגורים מכוסה יער. 

טרבלינקה - המסילה

המסילה נמצאת מול איזור המגורים ומגיעה עד איזור הקבלה. במקום בו הייתה תחנת דלק קטנה, מול מגורי האסירים (איזור הגטו) נפנה ימינה ונלך לכיוון המסילה, ניכנס לאזור הקבלה דרך המסילה, גם היהודים נכנסו דרך המסילה. עם חיסולו של המחנה, בטרם סגירתו, בעקבות המרד שהתחולל פה, עקרו הגרמנים את המסילה, וניקו את השטח מכל ראיה, סימן ועדות היכולים להעיד על הרצח שהתבצע כאן. רצח העם היהודי, רצח שיטתי, עקבי ואכזרי. המסילה שהובילה את הקרונות לתוך המחנה לא קיימת עוד. את מיקומה מסמנות אבני בטון המונחות לאורך תוואי המסילה ומגיעות עד הרמפה ותחנת הרכבת המדומה.

מימין ניצבות אבנים גדולות ועליהן שמות המדינות שמהן הובלו היהודים להשמדה. עם בואה של הרכבת, שטח המחנה מוכרז כשטח צבאי סגור, נהג הקטר פולני או איש S.S. מושך את הקרונות , 20 קרונות, ומוביל אותן לרציף. את הרכבת מקיפה חגורת משמר, שתפקידה לירות בבורחים והקופצים מהרכבות. חגורת משמר נוספת נמצאת גם במחנה העליון – אזור ההשמדה. אנשי חגורות המשמר הם אוקראינים שלא עושים דבר ותפקידם לשמור על נוסעי הרכבת ועל המחנה עצמו. 

הרכבת מגיעה ולא משנה כמה ימים נסעה, חלק מהנוסעים מגיעים מתים. קיימת סברה שהגרמנים זרקו לקרונות סיד כבוי בכדי שהנוסעים יחנקו בדרך, הקרונות מגיעים, הדלתות נפתחות, הנוסעים יורדים מהרכבת, לא יודעים לאן הגיעו והם מבולבלים.

ההסוואה וההטעיה עושים את שלהם. גדר התיל מוסתרת בענפי עצים, (קבוצת יהודים יוצאת כל יום ליער להביא ענפים רעננים ובמקום שנראה מצהיב או יבש תולשים ושמים ענפים חדשים ). לגדר ההסוואה תפקיד כפול:

א. שהיהודים המגיעים לא יידעו מה קורה

ב. שאנשי מחתרת וכוחות עוינים לא יידעו מה נעשה בפנים.

ההסוואה הייתה גדר חיה שמטרתה הייתה לבלבל את היהודים הנכנסים. הגדר החיה העניקה אסוציאציה של חיים – ששום דבר נוראי לא עומד לקרות.

חלמנו

חלמנו – Chelmno, בגרמנית קולמהוף – Kulmhof הוקם בדצמבר 1941 כמחנה השמדה ראשון , בכפר הפולני חלמנו שבנפת קולו- Kolo , 70 ק"מ ממערב ללודז'. מחנה חלמנו היה המחנה הראשון לרציחת המונים בגז במסגרת "הפתרון הסופי". הוא היה אתר ההשמדה הראשון מחוץ לשטחי ברית המועצות בו החל מתבצע רצח שיטתי של העם היהודי. הוא נועד להיות האתר המרכזי להשמדת יהודי גטו לודז' וחבל ורטלנד.

View מדריך חלמנו in a larger map

מחנה חלמנו הוקם בשני אתרים, המרוחקים 4 ק"מ זה מזה.

א. מחנה הטירה - Schloss היה בתוך הכפר, מקום קליטתם של הקורבנות ורציחתם. במחנה הטירה היה גם האגף האדמינסטרטיבי, איזור המגורים של סגל המחנה ומחסנים לאכסון דברי ערך והרכוש היהודי

ב. מחנה היער – Waldlager ביער הסמוך ז'וחוב. מחנה זה היה אתר הקבורה והשריפה – בו נמצאו קברי ההמונים ותנורי המשרפות.

הפעלת המחנה, ניהולו וביצוע תהליך ההוצאה להורג הוטלה על יחידה מיוחדת, "הזונדרקומנדו קולמהוף" תחת פיקודו של הרברט לאנגה ואחר כך תחת פיקודו של הנס בותמן. יחידת "הזונדרקומנדו קולמהוף" הייתה מורכבת מאנשי משטרת הביטחון ו"משטרת המגן". 20 איש היו בעלי תפקידים מרכזיים במחנה, ומספר המשרתים ביחידה מנה כ - 120 אנשי משטרת המגן. הם היו מחולקים לשלוש יחידות משנה:

1. "קומנדו תובלה" – יחידה שפעלה בעיקר בתחנת הרכבת הסמוכה לחלמנו בעיירה פוביירצ'ה - Powiercie . לתחנה זו הגיעו רוב הקורבנות. תפקיד היחידה היה לחזק את המשמר הגרמני המלווה את המגורשים במשאיות מתחנת הרכבת למחנה הטירה.

2. "קומנדו הטירה" – יחידה שפעלה במחנה הטירה. תפקידה היה לשמור על מחנה הטירה ולהשתתף בתהליכי הרצח.

3. "קומנדו היער" – פעל במחנה היער ז'וחוב. תפקידו היה לשמור על המחנה מפני סקרנים. שני מעגלי שמירה הוצבו בשטח, על מנת להבטיח שאיש לא יתקרב ולא יוכל לראות את הנעשה ביער. קומנדו היער היה אחראי גם על פריקת גופות הנרצחים ממשאיות הגז, קבורתן ושריפתן.

4. "קומנדו עבודה" – יחידה מיוחדת של עובדי כפייה. מקרב המגורשים שהובאו למחנה ההשמדה חלמנו בחרו הגרמנים 50 – 60 גברים חזקים, הם חולקו לשתי קבוצות והיו לפרק זמן לעובדי כפייה. קבוצה אחת הועסקה בתוך הארמון באיסוף בגדיהם של הנרצחים, ובעבודות ניקיון ושירותים למען סגל המחנה. הקבוצה השנייה הוכרחה לחפור את קברי ההמונים, וכשבאו משאיות הגז ובהן גוויות הנרצחים היא נאלצה להוציא את הגוויות מן המשאיות ולסדרן בתוך קברי ההמונים.

ב – 8 בדצמבר 1941 החלו השילוחים להשמדה בחלמנו ולמחרת היום החל המחנה לפעול. הקורבנות הראשונים היו יהודי הגטו של העיירה קולו Kolo ששכנה במרחק 10 ק"מ מחלמנו. אחרי יהודי קולו הגיע תורם של היהודים מקהילות הסביבה. לרוב הובאו המגורשים לחלמנו ברכבות משא אל תחנת הצומת בקולו, ומשם הועברו ברכבת שנעה על מסילה צרה אל תחנת הרכבת בפוביירצ'ה. מפוביירצ'ה הובלו היהודים במשאיות לחלמנו. לפעמים הגיעו הקורבנות לחלמנו במשאיות, ישירות ממקום מגוריהם. העברת המגורשים נעשתה בליווי כבד של אנשי המשטרה הגרמנית. בין הקורבנות הראשונים היו גם 5,000 צוענים שהיו כלואים בחלק נפרד בגטו לודג'.

באמצע ינואר 1942 החלו הגירושים מגטו לודג'. עד ספטמבר 1942 נרצחו בחלמנו 71,000 יהודים. מספר זה כולל גם יהודים מגרמניה, מאוסטריה, מצ'כוסלובקיה ומלוקסמבורג שלפני כן גורשו לגטו לודג'. במהלך שנת 1942 נרצחו בחלמנו היהודים מכול 36 הישובים בחבל וארטלנד. במרס 1943 נפסקו המשלוחים לחלמנו, אותה עת כבר הושמדו כל היישובים היהודיים בוארטלנד למעט גטו לודג'. בנוסף לכך נרצחו גם 15,000 יהודים מגטו לודג' שנשלחו לעבודת כפייה במחנות שבאזור וארטלנד.

בחלמנו נרצחו גם כמה מאות פולנים, שבויי מלחמה רוסיים, ו – 88 ילדים צ'כים מהכפר לידיצה. עם הפסקת המשלוחים לחלמנו במרס 1943, החליטו השלטונות על חיסול המחנה. המחנה נסגר, הטירה בחלמנו נהרסה, ואנשי הסגל הועברו ליגוסלביה.

באפריל 1944, לקראת חיסולו המתוכנן של גטו לודג', החליטו הנאצים לחדש את פעילות ההשמדה בחלמנו. האנס בותמן ואנשי "זונדרקומנדו קולמהוף" חזרו מיוגוסלוויה להפעיל מחדש את המחנה. המחנה נבנה מחדש בחלק שהייה לפני כן מחנה היער.

ב – 23 ביוני 1944 עד 14 ביולי הועברו מגטו לודג' לחלמנו 7,176 נפש, אלא שקצב ההמתה בגזים היה איטי ובכדי לזרז את חיסול גטו לודג' הפסיקו הנאצים את המשלוחים למחנה חלמנו ויושבי הגטו הועברו לאושוויץ.

בתחילת ספטמבר 1944 החלה יחידת ה"זונדרקומנדו" 1005 בשריפת גוויות הנרצחים ובטשטוש ראיות ועקבות הרצח. ובאמצע ינואר 1945 נסגר סופית המחנה.

איך מגיעים

נצא מוורשה בכביש 2 המכונה גם כביש 30 E וניסע עד צומת קולו-Kolo . קולו נמצאת בחבל ותרלנד – במערב פולין, עם הכיבוש הגרמני סופח אזור זה לגרמניה, והיה האזור הראשון המיועד להיות נקי מיהודים ובהמשך מפולנים. 

בצומת קולו- Kolo נפנה ימינה לכביש 473, ניסע 10 ק"מ מקולו ,Kolo נעבור את העיירה פוביירצ'ה- Powiercie, מסילת רכבת צרה חיברה את עיירה זו למסילת הרכבת בקולו- Kolo. ונגיע לכפר חלמנו. מרבית הנרצחים בחלמנו הגיעו ברכבת לתחנת הרכבת בקולו- Kolo ומקולו- Kolo הובלו במסילת הרכבת הצרה לפוביירצ'ה - Powiercie ומפוביירצ'ה במשאיות לחלמנו -Chelmno. היום הכפר הוא עיירה, בעבר היה כפר קטן ומבודד, ניסע בכביש עד שנגיע לכנסייה, ממערב לכביש ניצבת לה הכנסייה במלוא הדרה, והכפר עצמו. ממזרח לכביש, 200 מטר מהכנסייה נמצא "מחנה הטירה". בכניסה למחנה מגרש חנייה קטן, שער כניסה וגדר שתפקידה לשמור על המקום. נשאיר את הרכב במגרש החנייה ונכנס לאתר.

המסלול מלודז' לחלמנו.

אם הגענו לקולו ברכבת מוורשה או לודז' אפשר לקחת מונית שתסיע אותנו עד לכנסייה בחלמנו. לאחר הסיור בטירה נמשיך למחנה היער שם נבקש מהנהג שיסיע אותנו בדרך העפר לאנדרטת "זה השער לד'" ולקבוע עם הנהג שיחזור לאחר כשעה לאסוף אותנו מאתר הזכרון לנספים הפולנים הנמצאת ליד כביש חלמנו - קולו.

מידע שימושי

כתובת: הארמון והמוזיאון בחלמנו נמצאים בקרבת צומת גרבינה Grabina לודז' Lodz וקולו Kolo מחנה היער נמצא 4 ק"מ צפונה על כביש חלמנו קולו.

טלפון: במשרדי המוזיאון בקונין 242-75-30

פקס:

מנהל: Lucja Pawlicka Nowak

דואר אלקטרוני:

אתר אינטרנט: 

שעות פתיחה: 10:00-18:00כניסה: חופשית.

הערה: אין.

זמן מומלץ לסיור: 1 שעה במוזיאון ובטירה בחלמנו ועוד כשעה במחנה היער.